יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

שיעור 181, ספר ישעיהו, פרק לא, ו-ט

ו שׁ֗וּבוּ לַֽאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶֽאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃ ח וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹֽא־אָדָ֖ם תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי־חֶ֔רֶב וּבַֽחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִֽהְיֽוּ׃ ט וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַֽעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם־ה֗' אֲשֶׁר־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(ו) לאחר שמתאר הנביא את גודל הניסים שנעשו לישראל בזמן חזקיהו מלך יהודה, שלא עשו שום הכנות למלחמה וה' נגף את כל צבא אשור, קורא לישראל שיראו שלא מצרים וסוסיהם יושיעום, אלא הדביקות בה', ולכן, שׁוּבוּ, לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה – לה', שהעמקתם לסור ממנו, אתם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ז) ואם אכן תשובו לה', הרי תדעו כִּי בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא.

(ח) הרי מיד תיוושעו, וְנָפַל מחנה אַשּׁוּר לפני חזקיהו מלך יהודה בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ, אלא על ידי ה' לבדו, [כי לשון 'איש' כוללת גם את המלאכים], ולא רק הנפילה עצמה תהיה בדרך ניסית, אלא ישראל לא יצטרכו אפילו לרדוף אחרי האויבים, אלא וְחֶרֶב לֹא אָדָם – חרב המלאכים [שאינם מכונים 'אדם'] תֹּאכְלֶנּוּ, וזה יהיה נס גדול יותר ממה שהיה ברוב מלחמות ישראל, שבהם ה' רק סיבב את הנפילה של האויב בדרך נס, והיו ישראל צריכים לרדוף אחרי האויבים ולהשלים את הריגתם, הרי שכאן גם השלמת ההריגה תהיה על ידי המלאכים. והגם שבדרך כלל המוכה על ידי ה' אינו צריך לנוס אחר כך, כיון שה' לא יטיל עליו מיסים, אך כאן היה הנס עבור חזקיהו מלך יהודה, ולכן וְנָס לוֹ האויב מִפְּנֵי חֶרֶב, וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ, משועבדים לישראל.

(ט) וְסַלְעוֹ – המבצר של אשור, מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר – כאילו עבר ונחתך לשני חלקים על ידי מַשׂוֹר, וזה משל לכך שנכבשו כל מבצריו, וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו – ושרי אשור שעד עתה היו ששים אלי קרב, יפחדו עתה ממראה נס המלחמה, נְאֻם ה', אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן, כלומר, כאילו האור החזק שהאיר לחזקיהו מלך יהודה ב'ציון', קרית המלוכה, הפך לאש האוכלת את מחנה אשור, וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם, כאילו ירושלים כולה היתה הכבשן הגדול, שבמרכזו האש של 'ציון', ועל ידי זה נשרפו סנחריב מלך אשור וחיילותיו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)