שיעור 190, ספר מלכים ב', פרק יד, ח-יח

ח אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ ט וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃ י הַכֵּ֤ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִֽיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃ יא וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַֽאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִֽיהוּדָֽה׃ יב וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹֽהָלָֽו׃ יג וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וַיָּבֹא֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרֽוּשָׁלִַ֜ם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֨יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃ יד וְלָקַ֣ח אֶת־כָּל־הַזָּֽהָב־וְ֠הַכֶּסֶף וְאֵ֨ת כָּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־ה֗' וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹֽׁמְרֽוֹנָה׃ טו וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹאָ֜שׁ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וַֽאֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ טז וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יָֽרָבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ יז וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יְהוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ יח וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֑הוּ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃

(ח) אָז -לאחר שגדודי ישראל פשטו בארץ יהודה והרגו בהם] שָׁלַח אֲמַצְיָה מלך יהודה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אין זו גבורה לפשוט על עם שקט ולהרוג בו, אלא לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים – בא ונלחם בשדה הקרב, ונראה ידו של מי תגבר. והיתה זו סיבה מאת ה' להכשיל את אמציה במלחמה זו, כעונש על כך שהביא מאדום את אלהי שעיר ועבדו, וכמו שנאמר בדברי הימים (ב' כה טו-טז) 'וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ, לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ. וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ, חֲדַל לְךָ, לָמָּה יַכּוּךָ. וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר, יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי'].

(ט) וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר, את המשל שהיה מורגל בפיהם על שכם בן חמור שרצה להתחתן עם דינה בת יעקב, הַחוֹחַ -הקוץ] אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה, וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ, והנמשל הוא להצעתו של חמור אבי שכם ליעקב אבינו, שיתן לו את בתו דינה, והשבטים המשולים לחיות השדה הרגו את שכם ואת חמור ואת כל העיר שכם, וכך אמציה מלך יהודה בכך שהוא מתגרה במלך ישראל, יגרום מפלה והריגה לכל אנשי יהודה.

(י) הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם – ניצחת במלחמה את אדום, וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ – ומתוך כך אתה מתגאה עלי ורוצה להלחם בי, הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ – מוטב לך להשאר בכבודך על ידי שתשב בביתך ולא תילחם בי, וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.

(יא) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ, וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל למלחמה על מלך יהודה, וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה כי מרוב בטחונו של יהואש מלך ישראל, לא פחד להכנס לתוך ארצו של מלך יהודה].

(יב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָו, וכפי שהתבאר היה זה עונש על כך שהביא אמציה את אלהי שעיר ועבדו.

(יג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה, ולא היה זה מתוך כוונה ורצון להשחית את חומות ירושלים, אלא שכך היתה דרך המלכים כשנצחו במלחמה, שלא היו נכנסים אל העיר המנוצחת בדרך הרגילה, אלא היו פורצים פירצה בחומה ונכנסים דרכה.

(יד) וְלָקַח יהואש מלך ישראל אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת – את בני השרים המוחזקים כערבון ביד המלך, שלא ימרדו בו השרים, וַיָּשָׁב יואש שֹׁמְרוֹנָה. אמנם לא הרג יהואש את אמציה מלך יהודה, אלא חזר אמציה למלכותו. ומפני שנתגאה יהואש כל כך בנצחונו, מת קודם זמנו, ואמציה מלך אחריו עוד חמש עשרה שנה].

(טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

(טז) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

(יז) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

(יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הֲלֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.