יב אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹֽא־תִכְלָ֣א רַֽחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַֽ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃ יג כִּ֤י אָפְפֽוּ־עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֽ͏ֹנֹתַי וְלֹֽא־יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָֽצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃ יד רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃ טו יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּֽלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָֽעָתִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יב) ולכן אבקש כי גם אַתָּה יְיָ תראה זאת כזכות עבורי, ועל ידי זה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי בעת שאני בצרה, כי דרך ה' היא לרחם על הנמצאים בצרה, אמנם חַסְדְּךָ שאתה עושה גם ללא הבטחה או זכות, וַאֲמִתְּךָ שאתה מקיים את מה שהבטחת, תָּמִיד יִצְּרוּנִי – ישמרוני, כי הבטיח ה' לדוד שישמרנו תמיד ויושיע אותו, ומצד הבטחה זו, ומצד מידת החסד, יושיע אותו ה' תמיד, אף בזמן שאינו בצרה המעוררת מעצמה את מידת הרחמים.
(יג) כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, והסיבה לכך היתה כי הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת – אך אני הוא שלא הבחנתי בכך שהעוונות הן הסיבה לרעות שאפפו אותי, והגם שעָצְמוּ עוונותי יותר מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי, והיה ראוי שאבחין בכך, וְלִבִּי עֲזָבָנִי – אך מחמת שליבי המבין עזבני לא יכולתי להכיר בכך.
(יד) רְצֵה – התפייס והתרצה לי יְיָ על עווני, ותבוא לְהַצִּילֵנִי מהבאים להורגני, יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, לעזור לי להנצל משאר פגעי הזמן.
(טו) עד שעל ידי ישועתך ועזרתך יֵבֹשׁוּ מעצמם וְיַחְפְּרוּ מאחרים יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ – הרוצים להורגני, יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי, שהם השונאים אותי בסתר, וחפצים שתקרה לי רעה, הגם שאינם עושים לי דבר בפועל.
