יג שִׁמְע֥וּ רְחוֹקִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וּדְע֥וּ קְרוֹבִ֖ים גְּבֻֽרָתִֽי׃ יד פָּֽחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָֽחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י ׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אֽוֹכֵלָ֔ה מִי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מֽוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם׃ טו הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵֽישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַֽעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵֽרְא֥וֹת בְּרָֽע׃
֍֍֍
(יג) שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כי יתפרסמו הניסים למרחק, וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי – וגם הקרובים למקום הנס יידעו על כך (בשונה מהרגילות, שהשמועה מתפשטת וגדלה למרחקים עם יותר סיפורי פליאות, כאן גם הקרובים יידעו את גודל הנס).
(יד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים – החוטאים שנמצאים בציון, שלא האמינו בה', פחדו מפני סנחריב, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים – החנפים, שהתביישו להראות בגלוי שהם מפחדים ואינם מאמינים בה', אף על פי כן ניכרו לכל על ידי הרעדה שאחזה בהם, כי אמרו, מִי יָגוּר לָנוּ פה בציון, שהיא נמצאת בתוך אֵשׁ אוֹכֵלָה של מחנה האויב, מִי יָגוּר לָנוּ עם האויב הנורא הזה, שהוא כמוֹקְדֵי עוֹלָם, כי שרף את רוב מקומות הישוב, ואיך נשאר לגור בציון.
(טו) אבל צדקיהו מלך יהודה, שהוא הֹלֵךְ צְדָקוֹת, לקיים את המצוות שבין אדם למקום, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים בדעות ובאמונות, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת – מואס ברווחים שיכולים לגרום לעושק של אדם אחר, על ידי קיום המצוות שבין אדם לחבירו, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד – נמנע מלקבל מתנות מבני אדם (שלא כדרך המלכים המקבלים מתנות), כיון שהוא עצמו היה שופט את האנשים, וחשש שלאחר זמן יבוא נותן המתנה לדין עם חבירו, ויהיה זה כתמיכה בשוחד, ואף אם יחזיר לו את מתנתו, הרי זה כתמיכה בשוחד לזמן מסוים, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים – נמנע מלשמוע לשון הרע על בני אדם, ואפילו אם אמרו לו על אדם המחויב מיתה למלכות לא רצה לקבל את הדברים, וְעֹצֵם עֵינָיו לגמרי מֵרְאוֹת בְּרָע, שלא יבוא לידי חמדה ותאוה.
