א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה׃ ג יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבָֽיו׃ ד יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק מא
מזמור זה אמר דוד בשעה שהיה חולה אנוש, ואויביו רצו לקרב את מיתתו על ידי סם המוות [כמוזכר לעיל ל"ח י"ג] וביקש מה' שיושיענו מהם, ומתאר את השגחת ה' החופפת על הדל וחסר הכח:
(א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) אַשְׁרֵי האדם אשר הוא מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – מתבונן בשכלו על מקרי הדל בעולם הזה, כי בקיומו של הדל בעולם הזה ניכרת השגחת ה' השומר עליו מפגעי ורעות הזמן [כי העשיר והגיבור נראים כנשמרים בדרכי הטבע, על ידי עושרם וגבורתם, ואין השגחת ה' נראית עליהם בגלוי], ומבאר את דבריו, כי בְּיוֹם רָעָה – מרעה שבאה מחמת הימים והזמנים, כגון הקור בחורף והחום בקיץ, יְמַלְּטֵהוּ יְיָ, בהשגחתו העליונה.
(ג) וגם כאשר חסרים לו הדברים ההכרחיים לנפש, כמו כסות ומזון, יְיָ יִשְׁמְרֵהוּ כאשר אין לו שמירה מצד הבגדים, וִיחַיֵּהוּ כאשר אין לו מזון להחיות את גופו, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ – יהיו צעדי רגליו רק בארץ, כי לא ינדוד אל קצוי הארץ להשיג את צרכיו, כדרך העשירים, ואף על פי כן יהיה מאושר במקומו על ידי השגחת ה'. וגם כאשר יהיו אויבים הרוצים להרע לו, ישמור עליו ה' בהשגחתו, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו.
(ד) גם כאשר יחלה הדל, ואין מי שיסעד אותו בחוליו, הרי יְיָ הוא שיִסְעָדֶנּוּ בשוכבו עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ, כי החולה צריך שיהפכו את משכבו מפעם לפעם כי הוא מתלחלח מחוליו, ואילו אצל הדל אין מי שיעשה לו זאת, אך השגחת ה' חופפת עליו שלא יארע לו נזק מכך, וכאילו ה' הוא ההופך את משכבו.