כג בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַֽעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹֽׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃ כד וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָֽרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ כה וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָֽׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹֽׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָֽאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃ כו וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כז בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֨יִם֙ שָׁנָ֔ה לַֽעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹֽׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ כח וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָֽרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ כט בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶסֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נוֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃ ל וַיִּקְשָׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֨קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֨הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִּיָּֽה׃ לא וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כג) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, שְׁנָתָיִם.
(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.
(כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ, וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת אַרְגֹּב – שם גיבור שעמד בארמון המלך להגן עליו, וְאֶת הָאַרְיֵה שהיה מלומד לטרוף כל מי שנכנס ללא רשות, וְעִמּוֹ – עם ארגוב הגיבור היו חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים, ופקח בן רמליהו הכה את כולם, וַיְמִתֵהוּ – המית את פקחיה בן מנחם המלך, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(כז) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, עֶשְׂרִים שָׁנָה.
(כח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל.
(כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן, וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה, וְאֶת יָנוֹחַ, וְאֶת קֶדֶשׁ, וְאֶת חָצוֹר, וְאֶת ארץ הַגִּלְעָד, וְאֶת הַגָּלִילָה – ארץ הגליל, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה.
(ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל, וַיַּכֵּהוּ, וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּה מלך יהודה [הגם שיותם בעצמו מלך רק שש עשרה שנה, ובאותה שנה כבר מלך אחז בנו ארבע שנים, בכל אופן לא מנו באותה תקופה את שנות מלכותו של אחז, או כיון שהיה רשע, או כיון שפקח בן רמליהו נלחם באחז ורצה לבטל את מלכותו, ולהמליך שם מלך אחר, כמו שנאמר בישעיהו (פרק ז פסוקים ה-ו) 'יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר, נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל'].
(לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
