ה אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּֽי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ׃ ו אֽוֹיְבַ֗י יֹֽאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃ ז וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃ ח יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַֽחֲשׁוּ כָּל־שֹֽׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ה) עתה מוסיף דוד ואומר כי גם הוא עצמו דל וחלש ונעזב, ומחמת כן נלווית אליו השגחת ה', כי אֲנִי אָמַרְתִּי בעת מחלתי שכבר אין לי תקוה להתרפא רפואת הגוף, כי התייאשתי מחיי, ולכן רק התוודיתי על חטאי וביקשתי על נשמתי, ואמרתי, יְיָ חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי למחול על עוונותי, כִּי חָטָאתִי לָךְ.
(ו) ובאותה שעה אוֹיְבַי יֹאמְרוּ שזהו סימן רַע לִי, שלא אקום עוד ממחלתי, והיו מקוים ואומרים מָתַי יָמוּת, וְאָבַד שְׁמוֹ.
(ז) וְאִם בָּא אחד מהם לִרְאוֹת את מחלתי, כי שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ – ליבו אומר לו שזו שמועת שוא מה שאמרו שאני עומד למות ממחלתי, ולכן בא לראות אם אכן מחלתי אנושה או לא, ויראה שאני עדיין חי ויתיירא שמא אבריא ממחלתי, יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ – יקבץ בליבו מחשבות רעות איך לקרב את מיתתי, יֵצֵא לַחוּץ לפגוש את חבריו ששלחוהו לשם כך, יְדַבֵּר ויאמר להם את מה שראה, ואת מחשבות לבו.
(ח) ואז יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי, ללחוש זה לזה עצות רעות כיצד לקרב את מיתתי, עָלַי יַחְשְׁבוּ לעשות רָעָה לִי, להמיתני בנכליהם.