כא כִּ֣י אִם־שָׁ֞ם אַדִּ֤יר ה֙' לָ֔נוּ מְקוֹם־נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַֽחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל־תֵּ֤לֶךְ בּוֹ֙ אֳנִי־שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַֽעַבְרֶֽנּוּ׃ כב כִּ֤י ה֙' שֹֽׁפְטֵ֔נוּ ה֖' מְחֹֽקְקֵ֑נוּ ה֥' מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יֽוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
֍֍֍
(כא) ומבאר מדוע אותו 'אהל', שהוא מלכות חזקיהו מלך יהודה, לא יתבטל, כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ – כיון שאם ה' האדיר יהיה לנו שָׁם למשגב, כי אז אפילו אם יתהפך הנוה השאנן למְקוֹם זרימת נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם, וידמה האהל לספינה המיטלטלת בסערת הים, בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט – אניות אחרות לא יוכלו ללוכדה ולתופסה, וְצִי אַדִּיר של אניות מלחמה לֹא יַעַבְרֶנּוּ, והנמשל הוא לירושלים בירת מלכות יהודה, שהיתה בתחילה נוה שאנן, ואחר כך בא עליה סנחריב מלך אשור כמו זרם מים אדיר, לשוטפה ולכלותה, וכיון שחזקיהו מלך יהודה ואנשיו בטחו בה', לא יכל סנחריב לעשות להם מאומה.
(כב) כִּי ה' שֹׁפְטֵנוּ, והוא מביא עלינו את מלך אשור כעונש על חטאינו, אבל ה' הוא גם מְחֹקְקֵנוּ, וכיון שהוא יסד את התורה ואת החוקים, הרי יכול הוא לשנות מפני רצונו, ה' הוא מַלְכֵּנוּ, היכול למחול על חטאינו, ולכן הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ.
