כג נִטְּשׁ֖וּ חֲבָלָ֑יִךְ בַּל־יְחַזְּק֤וּ כֵן־תָּרְנָם֙ בַּל־פָּ֣רְשׂוּ נֵ֔ס אָ֣ז חֻלַּ֤ק עַד־שָׁלָל֙ מַרְבֶּ֔ה פִּסְחִ֖ים בָּ֥זְזוּ בַֽז׃ כד וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָוֹֽן׃
֍֍֍
(כג) לאחר שדימה הנביא במליצתו את מלכות יהודה לספינה הנמצאת בלב זרמי מים ויאורים, ובכל זאת אין הצי האדיר של האויב יכול לגשת אליה מחמת בטחונם בה', ממשיך ומבאר שכשם שספינה הנמצאת בלב ים צריכה שרב החובל ינהיג אותה, ויחזק את התורן, שהוא העמוד המרכזי של מפרשי האניה, שלא יפול, וכן צריך הוא לפרוש את המפרשים, ואז הספינה בטוחה בהנהגתו, אבל אם נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ – יעזבו העם את רב החובל, והיינו שלא ילכו אחרי חזקיהו המלך, בַּל יְחַזְּקוּ כֵן תָּרְנָם – ולא יחזקו את התורן שבראש ספינתם, שהיא הנהגת המלכות, בַּל פָּרְשׂוּ נֵס – או שלא יפרשו את המפרשים להגן עליהם, והיינו שלא יימנעו מלבקש עזרה מעמים אחרים, ובהכרח תיטרף הספינה בסערה, אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה – ואז יחלקו האויבים ביניהם את שלל הספינה, ואפילו פִּסְחִים, ההולכים לאט, בָּזְזוּ בַז – יוכלו לבזוז את האניה, וכפי שאירע בתחילה שבזזו האויבים את ערי יהודה.
(כד) ומכל מקום, גם בשעה שיבזוז האויב את ערי יהודה, וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי – לא יאמר השוכן בתוך הספינה, הריני כחולה שאינו יכול לעמוד בפני האויב, וזהו משל ליושבי ירושלים, היושבים במקום עיקר המלכות, ואותה לא יכבוש סנחריב בשום אופן, כי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ, בירושלים, הוא נְשֻׂא עָוֹן, כי יכפר להם ה' על עוונותיהם, ולא יתנם ביד האויבים.
