ז אֱֽלֹהַ֗י עָלַי֮ נַפְשִׁ֪י תִשְׁתּ֫וֹחָ֥ח עַל־כֵּ֗ן אֶ֭זְכָּרְךָ מֵאֶ֣רֶץ יַרְדֵּ֑ן וְ֝חֶרְמוֹנִ֗ים מֵהַ֥ר מִצְעָֽר׃ ח תְּהוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כָּֽל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃ ט יוֹמָ֤ם ׀ יְצַוֶּ֬ה יְהוָ֨ה ׀ חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃
֍ ֍ ֍
(ז) בחלק זה [עד סוף המזמור] מתאונן על העדר הניסים והמופתים הגלויים, שעל ידם גדל מאד כבוד ה' בכל העולם, ועתה בהעדרם מתמעט כבוד ה'. אֱלֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח דרך צער, כי עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ – אזכור את הניסים והנפלאות שעשית לנו בימי קדם, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן, במלחמת סיחון ועוג שהיו בעבר הירדן, ובבקיעת הירדן לפני בני ישראל, וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר – ובאותו הר 'מצער', קטן, שהוא חלק מהר חרמון, ובהר קטן זה היו ניסים גדולים בעת מלחמות ישראל בכנענים.
(ח) ובאותם זמנים, כשהייתי רואה צרה גדולה המתקרבת, ידעתי כי זהו סימן לכך שיעשה ה' נס ופלא לעמו, ומצייר במליצתו את עם ישראל כאניה המיטלטלת בים בין הגלים, שהם הצרות הבאות עליהם, ותְּהוֹם אֶל תְּהוֹם, שהם המגביהים את המים ויוצרים את הגלים, קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ – התהומות מקבלים את הרעש מהצינורות העליונים המשפיעים את השפע אל העולם הזה, וכאילו התהומות קוראים בקול זה אל הגלים, וכן קראו באותו זמן כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ אשר עָלַי עָבָרוּ, וקריאתם היא הקריאה האמורה בפסוק הבא.
(ט) כי הנה עתה תתגלה ישועת ה' בדרך נס ופלא, יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ – כי הנה ביום הבא, והיינו לאחר שיעבור החושך של הצרה, וכאילו יאיר היום, יראו הכל את חסדו הגלוי הבא בדרך של נס ופלא [ולשון 'חסד' מורה על נס גלוי], וּבַלַּיְלָה שלפני הנס, כאשר עדיין יש את חשכת הצרה, כבר שִׁירֹו עִמִּי – היה עימי השיר ששוררתי על החסד העתיד לבוא, והתפללתי אז תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי, כי בכל הזמנים הללו היה ידוע שלאחר חשכת הצרה יאיר אור ה' לעמו בדרכי ניסים ונפלאות.