טו שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָֽקְעָ֖ה וְדָֽגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃ טז דִּרְשׁ֨וּ מֵֽעַל־סֵ֤פֶר ה֙' וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֨נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃ יז וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃
֍֍֍
(טו) שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז – מין עוף שאינו נמצא כלל במקומות ישוב בני אדם, יבנה שם את קינו ללא כל פחד, כיון שהמקום יהיה שומם לגמרי, וַתְּמַלֵּט ביציה על הארץ, וּבָקְעָה, וְדָגְרָה על האפרוחים לשבת בְצִלָּהּ, ללא מורא משום אדם. אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת – מין עוף שיש בו כמה סוגים, גדולים וקטנים, ומקנן בדרך כלל רק בראשי הסלעים, מקום שאין רגל אדם מגעת, וכאן יתקבצו אִשָּׁה אל רְעוּתָהּ, כי יימצאו שם כל מיני הַדַיּוֹת.
(טז) דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה', שם כביכול כתובים שמותיהם של כל העופות ובעלי החיים שנקבצו אל ארץ אדום, שנעשתה מדבר שממה, וּקְרָאוּ את שמותם, ותראו כי אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה, אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ – לא אירע הדבר מחמת שבעלי החיים עצמם קראו זה לזה, אלא רק כִּי פִי ה' הוּא שצִוָּה על כך, וְרוּחוֹ – רוח פיו, כביכול, לפני שהוצרך לומר את הדיבור עצמו, הוּא קִבְּצָן.
(יז) ומצייר זאת כאילו קיבלו שם בעלי החיים נחלת ירושה, וְהוּא – ה' הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל על ארץ אדום, וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו, כדרך המחלקים את הארץ בגבולותיה, שמשרטטים את קוי הגבול של כל אחד ממקבלי הנחלה, עַד עוֹלָם יִירָשׁוּהָ, ולא רק שיהיה המקום שייך להם, וילכו לדור במקום אחר, אלא לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בָהּ.
