לב וַיִּֽהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־ה֑' וַיַּֽעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּֽהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּֽהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃ לג אֶת־ה֖' הָי֣וּ יְרֵאִ֑ים וְאֶת־אֱלֹֽהֵיהֶם֙ הָי֣וּ עֹֽבְדִ֔ים כְּמִשְׁפַּט֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹתָ֖ם מִשָּֽׁם׃ לד עַ֣ד הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים כַּמִּשְׁפָּטִ֖ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים אֵינָ֤ם יְרֵאִים֙ אֶת־ה֔' וְאֵינָ֣ם עֹשִׂ֗ים כְּחֻקֹּתָם֙ וּכְמִשְׁפָּטָ֔ם וְכַתּוֹרָ֣ה וְכַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה ה֙' אֶת־בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁר־שָׂ֥ם שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ לה וַיִּכְרֹ֨ת ה֤' אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹֽא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַֽעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם׃ לו כִּ֣י אִֽם־אֶת־ה֗' אֲשֶׁר֩ הֶֽעֱלָ֨ה אֶתְכֶ֜ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בְּכֹ֧חַ גָּד֛וֹל וּבִזְר֥וֹעַ נְטוּיָ֖ה אֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְל֥וֹ תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְל֥וֹ תִזְבָּֽחוּ׃ לז וְאֶת־הַֽחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַֽעֲשׂ֖וֹת כָּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ לח וְהַבְּרִ֛ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥תִּי אִתְּכֶ֖ם לֹ֣א תִשְׁכָּ֑חוּ וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ לט כִּ֛י אִֽם־אֶת־ה֥' אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם תִּירָ֑אוּ וְהוּא֙ יַצִּ֣יל אֶתְכֶ֔ם מִיַּ֖ד כָּל־אֹֽיְבֵיכֶֽם׃ מ וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃ מא וַיִּֽהְי֣וּ ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־ה֔' וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם ׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(לב) וַיִּהְיוּ הגויים הללו יְרֵאִים אֶת ה', ואף על פי שהיו להם פסלים שהיו עובדים אותם, היו משתפים שם שמים עם עבודה זרה, ויראים מה' שהאמינו בו שהוא הסיבה הראשונה לכל העולמות, ועובדים את הפסלים שהאמינו שהם האמצעים להורדת השפע לבני האדם, וכפי שהתבאר אצל הגויים אין הדבר נחשב כחטא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם – מקצת העם כֹּהֲנֵי בָמוֹת, וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם את ההנהגה הזו בְּבֵית הַבָּמוֹת, והיא הנהגת השיתוף של שם שמים עם עבודה זרה.
(לג) וכך היתה עבודתם, אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים, וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, והיה הדבר כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם – כהנהגת עשרת השבטים אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם, שגם הם היו נוהגים בדרך זו, שהאמינו בה' אך עבדו את הפסלים.
(לד) ואותם יהודים מעשרת השבטים, עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים, לשתף שם שמים עם עבודה זרה, אך בשונה מהגויים שלא הוזהרו על השיתוף, ולכן לגבי הגויים ניתן להחשיב זאת כיראת שמים עם עבודת אלילים, הרי היהודים הוזהרו בתורה שלא לעשות כן, והרי הם אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה', שהרי ה' ציוה אותם שלא לשתף עמו עבודה זרה, וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם, וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, כמו שנאמר (בראשית לב כט) 'וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל', ושם זה מורה על כך שעם ישראל חזק מכל הכוחות והמזלות, ולכן נלחם עם מלאכים וניצחם, והוא נעלה על כל שרי מעלה.
(לה) וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם [-עם ישראל] בְּרִית, וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְלֹא תַעַבְדוּם, וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם.
(לו) כִּי אִם אֶת ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל שמעל דרך הטבע וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, ובכך הראה ה' לכל שהנהגתו עם ישראל היא מעל ההנהגה הטבעית של כל הגויים, ואין ישראל נתונים תחת שלטונו של שום כוכב או מזל, וראוי שעבודתם תהיה לה' לבדו בלא שיתוף כלל, ולכן ציוה אותם ה' שרק אֹתוֹ תִירָאוּ, וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ, וְלוֹ תִזְבָּחוּ.
(לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל הַיָּמִים, ומי שלומד תורה ושומר חוקיה ומצוותיה נמצא הוא ממילא מעל חוקי הטבע ופעולותיהם, והוא מושגח על ידי ה' לבדו, וגם זו סיבה לכך שציוה אותם ה' לעובדו לבדו, וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
(לח) וטעם נוסף לייחודם של בני ישראל בעבודת ה', מאחר וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם, ונכלל בזה ברית מילה וברית השבת, לֹא תִשְׁכָּחוּ, ועל ידי זה שתהיו בעלי ברית עם ה' תהיו תחת השגחתו בלבד, וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
(לט) כִּי אִם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ, כי תהיו תחת השגחתו לבד, וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם בהשגחתו הנפלאה מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם.
(מ) וְלֹא שָׁמֵעוּ ישראל לכל זה, כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים, שמשתפים עבודה זרה עם האמונה בה', ולכן אמר עליהם שאינם יראים את ה', ולכן הניחם ה' בגלות.
(מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה', וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים, ולא היו הדברים סותרים זה לזה, כיון שהגויים לא הוזהרו על השיתוף, ולכן אף על פי שעבדו עבודה זרה היה ניתן לומר שהם יראים את ה', גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וה' לא קצף עליהם ולא הענישם, כי די להם בעבודת ה' באופן זה, מאחר ולא הצטוו על השיתוף, ורק ישראל שהיו תחת השגחת ה' לבדו והצטוו שלא לשתף שם שמים עם עבודה זרה נענשו על הנהגתם הזו וגלו מארצם.
