ד כִּ֤י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹֽא־הוֹשִׁ֪יעָ֫ה לָּ֥מוֹ כִּֽי־יְמִינְךָ֣ וּ֭זְרֽוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם׃ ה אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַֽעֲקֹֽב׃ ו בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃ ז כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תֽוֹשִׁיעֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
(ד) וניסים אלו לא היו כלל בדרכי הטבע, כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ ישראל את האָרֶץ, וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ, כלומר, ה'זרוע', שזהו הפרק העליון של היד, והוא מורה על הסיבה שגורמת לתוצאה [כפי שהזרוע מניעה את היד], ורומז על הזכות הגורמת לנצחון במלחמה, גם זכות זו לא היתה לישראל באותו הדור שמחמתה יוושעו, כִּי רק יְמִינְךָ, וּזְרוֹעֲךָ [ולשון 'זרוע' אצל ה' מורה על חסד עליון המניע ומסבב את הדברים באופן שאינו תלוי כלל במעשי בני האדם וזכויותיהם], וְאוֹר פָּנֶיךָ המנהיג את הכל בניסים גלויים, כִּי רְצִיתָם, והרצון העליון של ה' אינו צריך טעם או הסבר.
(ה) וכיון שבאותו דור לא היו להם זכויות שמחמתן היו ראויים לניסים גלויים כאלו, ואף על פי כן נהגת עמהם בדרך זו, אם כן נבקש שגם עתה תנהג עמנו בדרך זו, וכעת יש גם טעם נוסף לכך, כי הרי אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים, כלומר, נודע בכל העולם שאתה הוא מלך ישראל ושמך נקרא עלינו, ויש לך לחוס על כבוד שמך, ולכן צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב – צוה לשלוחיך להושיע את עַם יעקב [כי גם אם איננו ראויים להיוושע בידך ממש, כבימי קדם, לפחות תושיענו על ידי שליחים שיצטוו על ידך].
(ו) וגם אם לא תעשה לנו נס גלוי שלא נצטרך כלל למלחמה, לכל הפחות תסייע לנו במלחמתנו, עד אשר בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ – ניגוח והריגת צרינו יהיו על ידי עזרתך. וגם אם לא תסייע לנו בעצמך, לכל הפחות בְּשִׁמְךָ, והיינו על ידי מלאך הבא בשם ה', נָבוּס – נרמוס ונדרוך לפחות את קָמֵינוּ – הקמים עלינו לכלותינו, שהם גרועים מה'צרים' המוזכרים בתחילת הפסוק.
(ז) כי איננו יכולים לסמוך על כוחינו הטבעי, כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, שאיננו מלומדי מלחמה בקשתות וחיצים, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי, כלומר, עצם החזקת החרב והמלחמה בה מנוגדת לטבעם ומהותם של ישראל, ואם כן אין לנו דרך לסמוך על ההצלחה הטבעית, אם לא תסייע לנו בדרך נס.