יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

שיעור 206, ספר מלכים ב, פרק יט, א-ז

א וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֨עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָ֑יו וַיִּתְכַּ֣ס בַּשָּׂ֔ק וַיָּבֹ֖א בֵּ֥ית הֽ'׃ ב וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־אֶלְיָקִ֨ים אֲשֶׁר־עַל־הַבַּ֜יִת וְשֶׁבְנָ֣א הַסֹּפֵ֗ר וְאֵת֙ זִקְנֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֔ים מִתְכַּסִּ֖ים בַּשַּׂקִּ֑ים אֶל־יְשַׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא בֶּן־אָמֽוֹץ׃ ג וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתֽוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃ ד אוּלַ֡י יִשְׁמַע֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ כָּל־דִּבְרֵ֣י רַבְשָׁקֵ֗ה אֲשֶׁר֩ שְׁלָח֨וֹ מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר ׀ אֲדֹנָיו֙ לְחָרֵף֙ אֱלֹהִ֣ים חַ֔י וְהוֹכִ֨יחַ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ע ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ וְנָשָׂ֣אתָ תְפִלָּ֔ה בְּעַ֥ד הַשְּׁאֵרִ֖ית הַנִּמְצָאָֽה׃ ה וַיָּבֹ֗אוּ עַבְדֵ֛י הַמֶּ֥לֶךְ חִזְקִיָּ֖הוּ אֶֽל־יְשַׁעְיָֽהוּ׃ ו וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְשַֽׁעְיָ֔הוּ כֹּ֥ה תֹֽאמְר֖וּן אֶל־אֲדֹֽנֵיכֶ֑ם כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' אַל־תִּירָא֙ מִפְּנֵ֤י הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗עְתָּ אֲשֶׁ֧ר גִּדְּפ֛וּ נַֽעֲרֵ֥י מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר אֹתִֽי׃ ז הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ את דברי הגידוף שאמר רבשקה, וַיִּקְרַע גם הוא אֶת בְּגָדָיו, כדין השומע עדות מפי עדים כשרים על שמיעת הגידוף, וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק על הצרה, וַיָּבֹא בֵּית ה' – לבית המקדש, להתפלל לה'.

(ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים כשהם מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים, אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ, כיון שכבר קודם לכן התנבא ישעיהו שסנחריב מלך אשור עתיד ליפול על הרי ירושלים, אך היו בנבואתו כמה תנאים, שיחרף ויגדף כלפי מעלה, ושיגיע הזמן שיהיה בתכלית הצרה לישראל, ושלח חזקיהו המלך שלוחים אלו אל ישעיהו הנביא, לומר לו שאכן הגיע הזמן לקיום הנבואה.

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם צָרָה – תכלית הצרה, כי האויב כבר נמצא בשערי ירושלים, וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה – שהתווכח עמהם להוכיח שאין ה' יכול להושיעם, וניאץ את ה' בחירופים וגידופים, הַיּוֹם הַזֶּה, ולכן זהו הזמן הראוי שתתקיים הנבואה שיפול סנחריב וכל צבאו ביד ה', כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר – והמשיל חזקיה את הזמן הזה לזמן הלידה, שכבר העובר מוכן ורוצה לצאת מרחם אמו, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה – אין ליולדת את הכח להתאמץ וללדת אותו בפועל, וגם כאן חסרה זכות התורה והמעשים הטובים של ישראל, שיגרמו לישועה הגדולה שהתנבא עליה ישעיהו.

(ד) ואמנם יתכן שאף על פי כן תבוא הישועה, אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, שלא חירף וגידף מדעתו, אלא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים – אמר את דבריו בלשון ויכוח והוכחה, שכמו שכל האלילים לא הושיעו את הגויים כך לא יושיע ה' את ישראל, ואם באמת לא תבוא הישועה יתפאר מלך אשור שניצח בדבריו ובטענותיו, אֲשֶׁר בודאי שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ את הדברים, ואולי יקבל את הטענה הזו, שלמען קדושת שמו יושיע את ישראל, וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, וזכות התפילה תועיל בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה בארץ ישראל, כי מאחר וכבר גלו עשרת השבטים, ראוי שירחם ה' על השארית שבארץ.

(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ.

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם חזקיהו מלך יהודה, כֹּה אָמַר ה', אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי, ובכך הודיעו שגידופים אלו של רבשקה לא היו בשליחות מלך אשור, אלא דיבר מדעתו, אך כיון שגידופים אלו היו על ה', ולא על חזקיהו, לכן יעשה ה' למען כבוד שמו.

(ז) הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ – אתן בו רצון, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה, ויאמין לשמועה שישמע על דבר המלחמה שבארץ כוש, ולא יסתפק בשליחת חלק מחייליו לשם, אלא וְשָׁב לְאַרְצוֹ, כי עדיין לא הגיעה עת מפלתו, מאחר והיה רצון ה' שיכבוש גם את מצרים ואת כוש, ויביא את כל שללם לארץ ישראל ויפול שם, וסופו יהיה שצבאו יפול בירושלים, והוא עצמו ימלט משם, וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)