ח וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֨הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת כִּֽי־יִרְפָּ֥א ה֖' לִ֑י וְעָלִ֛יתִי בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י בֵּ֥ית הֽ'׃ ט וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֗הוּ זֶה־לְּךָ֤ הָאוֹת֙ מֵאֵ֣ת ה֔' כִּ֚י יַֽעֲשֶׂ֣ה ה֔' אֶת־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר הָלַ֤ךְ הַצֵּל֙ עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֔וֹת אִם־יָשׁ֖וּב עֶ֥שֶׂר מַֽעֲלֽוֹת׃ י וַיֹּ֨אמֶר֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ נָקֵ֣ל לַצֵּ֔ל לִנְט֖וֹת עֶ֣שֶׂר מַֽעֲל֑וֹת לֹ֣א כִ֔י יָשׁ֥וּב הַצֵּ֛ל אֲחֹֽרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַֽעֲלֽוֹת׃ יא וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־ה֑' וַיָּ֣שֶׁב אֶת־הַצֵּ֗ל בַּֽ֠מַּעֲלוֹת אֲשֶׁ֨ר יָֽרְדָ֜ה בְּמַֽעֲל֥וֹת אָחָ֛ז אֲחֹֽרַנִּ֖ית עֶ֥שֶׂר מַֽעֲלֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ, מאחר ורואה אני שהרפואה אינה נעשית בדרך הטבע אלא בדרך נס, מָה אוֹת – וכי מה צריך אני אות כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה', והרי בטוח אני בכך.
(ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, אף על פי שאינך צריך אות על כך, מכל מקום ה' הכין לך מופת גלוי ומפורסם יותר [ומטרת הנס לא היתה כדי שיאמין לכך חזקיה, אלא כמו שיבואר להלן, לתועלת כל ישראל], וזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה', כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר – שאכן תתקיים הנבואה שאמר לי ה', ועתה תבחר לך איזה נס אתה רוצה שייעשה, הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת – האם רצונך שיימשך הצל כאילו עברו מעתה עוד עשר שעות, אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת – או שרצונך שיחזור הצל לאחוריו עשר מעלות, וייראה הצל כאילו עתה שעת בוקר.
(י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ, שני הניסים שאתה אומר, אינם ניסים גדולים כל כך, כי נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת – דבר קל הוא שישתנה הצל וייראה כאילו עתה שעה אחרת, כל עוד השמש עצמה אינה זזה ממקומה, לֹא כִי – איני רוצה בנס זה, אלא שתשוב השמש בעצמה לאחוריה עשר שעות, ועל ידי זה ממילא יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.
(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה', וַיָּשֶׁב ה' אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר כבר יָרְדָה, והיה הדבר ניכר בְּמַעֲלוֹת שעשה אָחָז, וחזרה אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. [ואמרו חז"ל שאחר כך ביקש חזקיהו המלך מישעיהו הנביא שיתן לו את בתו לאשה, שמא מתוך זכות שניהם יהיו בניו צדיקים, וישעיהו הסכים לכך והשיא לו את בתו]. והטעם שעשה ה' נס גדול כל כך שלא אירע כמוהו מזמן יהושע בן נון, לא היה זה עבור חזקיה, אלא עבור כל ישראל, כיון שבאותו זמן היו עשרת השבטים כבר בגלות, ומפוזרים בכל הארצות, ורצה ה' לחזק את ליבם שלא יאבדו בין כל הגויים, ולכן עשה את המופת הגדול הזה שנראה בכל העולם, ועל ידי זה באמת פחדו מהם הגויים, וחלק מהגולים חזרו לארץ ישראל והצטרפו למלכות יהודה.
