יא שִׁמְעִי־בַ֣ת וּ֭רְאִי וְהַטִּ֣י אָזְנֵ֑ךְ וְשִׁכְחִ֥י עַ֝מֵּ֗ךְ וּבֵ֥ית אָבִֽיךְ׃ יב וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲ֝דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ׃ יג וּבַֽת־צֹ֨ר ׀ בְּ֭מִנְחָה פָּנַ֥יִךְ יְחַלּ֗וּ עֲשִׁ֣ירֵי עָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יא) עתה פונה אל ה'כלה', היא הנפש הגשמית, ואומר לה, שִׁמְעִי בַת לקול השכל החכם המנהיג אותך בעצתו, וּרְאִי את טוב דבריו, וְהַטִּי אָזְנֵךְ לשמוע בקולו, וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ – עזבי את התאוות והרצונות הרעים, שהם מוטבעים בך מטבעך [ולכן הם מכונים 'עמך ובית אביך'], מכוחות החומר שמהם יצאה הנפש הזו.
(יב) וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ – והמלך, שהוא השכל המושל בכל כוחות הגוף, הוא זה שֶׁיַתְוֶוה ויצייר את יָפְיֵךְ, ויופי זה יהיה בכך שתכירי כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ הראוי להנהיגך בדרך הטוב והישר, וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, להכניע את כוחות הגוף ויצריו לעצת החכמה והדעת.
(יג) ומעתה תתלבש הנפש השפלה גם היא בבגדי יקר ומלכות של מידות טובות והנהגות ראויות, וּבַת צֹר, שזהו כינוי לנפש השפלה, שמצד עצמה היא כמו נכרית וזרה אל הנפש השכלית העליונה, בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם, כלומר, הכוחות התלויים בנפש זו [המכונים 'עשירי עם'] יחלו את פני הנפש במנחה שיביאו לה, והם הדברים המבוארים בפסוק הבא.
