שיעור 22, ספר עזרא, פרק ו, ו-ח

ו כְּעַ֡ן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֨ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֜ה שְׁתַ֤ר בּֽוֹזְנַי֙ וּכְנָוָ֣תְה֔וֹן אֲפַ֨רְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה רַֽחִיקִ֥ין הֲו֖וֹ מִן־תַּמָּֽה׃ ז שְׁבֻ֕קוּ לַֽעֲבִידַ֖ת בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ פַּחַ֤ת יְהֽוּדָיֵא֙ וּלְשָׂבֵ֣י יְהֽוּדָיֵ֔א בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ יִבְנ֥וֹן עַל־אַתְרֵֽהּ׃ ח וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ לְמָ֣א דִֽי־תַֽעַבְד֗וּן עִם־שָׂבֵ֤י יְהֽוּדָיֵא֙ אִלֵּ֔ךְ לְמִבְנֵ֖א בֵּית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ וּמִנִּכְסֵ֣י מַלְכָּ֗א דִּ֚י מִדַּת֙ עֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֔ה אָסְפַּ֗רְנָא נִפְקְתָ֛א תֶּֽהֱוֵ֧א מִֽתְיַהֲבָ֛א לְגֻבְרַיָּ֥א אִלֵּ֖ךְ דִּי־לָ֥א לְבַטָּלָֽא׃

֍           ֍            ֍

(ו) כְּעַן – ועתה, אתם, תַּתְּנַי, פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה – המושל בעבר הנהר, שְׁתַר בּוֹזְנַי, וּכְנָוָתְהוֹן – וחבריהם, והאומה ששמה אֲפַרְסְכָיֵא, דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה – אשר בעבר הנהר, רַחִיקִין הֲווֹ מִן תַּמָּה – תהיו רחוקים מהמקום הזה של בניית בית המקדש, כדי שלא תפריעו לעושי המלאכה.

(ז) שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דֵךְ – תניחו לעשיית בית האלהים הזה, לפַּחַת יְהוּדָיֵא – לשרי יהודה, וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא – ולזקני יהודה, בֵּית אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל אַתְרֵהּ – שיבנו את בית האלהים הזה על מקומו. וכל זה נעשה כפי פקודתו הישנה של כורש, שציוה על כך.

(ח) עתה מוסיף דריוש פקודה נוספת וחדשה: וּמִנִּי שִׂים טְעֵם – וממני יצא ציווי נוסף זה, שלא די בכך שתתרחקו מהבנין ולא תפריעו ליהודים במלאכתם, לְמָא דִי תַעַבְדוּן עִם שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ – צריכים אתם לעבוד ולעזור לזקני יהודה הללו, לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דֵךְ – לבנות את בית האלהים הזה, וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא – וייעשה הדבר מנכסי המלך, דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה – ממס זה ששמו 'מדה' הנגבה בעבר הנהר, אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ – ינתנו להם במהרה כל הוצאותיהם ממסים אלו, דִּי לָא לְבַטָּלָא – כדי שלא יתבטלו ולא יתעכבו ממלאכתם.