א וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּֽאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כָּל־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית־ה֡' וְכָל־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכָל־יֹֽשְׁבֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכָל־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית הֽ'׃ ג וַיַּֽעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית ׀ לִפְנֵ֣י ה֗' לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר ה֙' וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְו͏ֹתָ֜יו וְאֶת־עֵֽדְו͏ֹתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּֽעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃ ד וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת־כֹּֽהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮ וְאֶת־שֹֽׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵֽהֵיכַ֣ל ה֔' אֵ֣ת כָּל־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָֽאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית־אֵֽל׃ ה וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֨חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם׃ ו וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָֽאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית ה֜' מִח֤וּץ לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ ז וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית ה֑' אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹֽרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָֽאֲשֵׁרָֽה׃ ח וַיָּבֵ֤א אֶת־כָּל־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵֽעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרוּ־שָׁ֨מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת־בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר־עַל־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר׃ ט אַ֗ךְ לֹ֤א יַֽעֲלוּ֙ כֹּֽהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל־מִזְבַּ֥ח ה֖' בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֛י אִם־אָֽכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃
֍֍֍
(א) וַיִּשְׁלַח יאשיהו הַמֶּלֶךְ, וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו על פי הוראתו את כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם, כיון שספר התורה שמצא היה גלול בפרשת הקללות שב'כי תבא', ומיד אחר כך היא פרשת ניצבים, שבה נכתב שהקהיל משה את כל ישראל, לכן נהג כן גם יאשיהו המלך והקהיל את כל ישראל.
(ב) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה', וְכָל אִישׁ יְהוּדָה, וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה'.
(ג) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד המיוחד למעמד המלך בבית המקדש, וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה', לָלֶכֶת אַחַר ה', וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה, וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית.
(ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה – הכהנים השניים בחשיבותם, כמו סגן הכהן הגדול, והכהן משוח המלחמה, וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם, אשר הכניס לשם אמון מלך יהודה, וַיִּשְׂרְפֵם יאשיהו מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן – במישור הסמוך לנחל קדרון, וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל, כי שם היתה עיקר הטומאה של העגלים שהניח ירבעם.
(ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה אשר היו לפניו, וַיְקַטֵּר [-שנתנו את אותם כמרים לקטר] בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי [-וסביבות] יְרוּשָׁלִָם, וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם, את כולם השבית.
(ו) אחרי שביער את העבודה זרה שהיתה בתוך ההיכל, פנה לטהר את העזרה, וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה', והיא עמדה בעזרה, והוציאה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר – שרפה עד אשר היתה דקה כעפר, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם שהיו עובדים אותה בחייהם, כדי לבזותם.
(ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה', ששם היו נשים מיוחדות לעבירה, אֲשֶׁר אותן הַנָּשִׁים היו גם אֹרְגוֹת שָׁם יריעות לעשות מהן בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה.
(ח) אחר שטיהר את בית המקדש והעזרות, פנה לטהר את הבמות שהיו בכל הארץ, ורובם היו לשם שמים או בשיתוף של שם שמים ועבודה זרה [אמנם אפילו במות העשויות רק לשם שמים נאסרו מעת שנבנה בית המקדש], וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה, שהם יאמרו לו היכן יש במות, וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע, על ידי שהשליך שם דברים טמאים, אך לא ניתץ את הבמות הללו, כיון שהיו עשויים לה', וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים שהיו בנויות לעבודה זרה אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר, אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר – והיתה הבמה מצד שמאלו של האדם הנכנס בשער העיר.
(ט) אף שהחזיר בתשובה את כהני הבמות שעבדו עבודה זרה, אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלִָם לעבוד שם לשם ה', אלא נפסלו לעבודת המקדש, כִּי אִם – אלא רק אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם, וכמו בעלי מומים, שאינם עובדים בבית המקדש, אלא רק אוכלים קדשים.
