טז וַיִּ֣פֶן יֹֽאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן־הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר ה֗' אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ יז וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּֽאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית־אֵֽל׃ יח וַיֹּ֨אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמוֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־בָּ֖א מִשֹּֽׁמְרֽוֹן׃ יט וְגַם֩ אֶת־כָּל־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכָל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית־אֵֽל׃ כ וַ֠יִּזְבַּח אֶת־כָּל־כֹּֽהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר־שָׁם֙ עַל־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת־עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שָׁב יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
֍֍֍
(טז) ובהיותו בבית אל, לבער את הבמות והמזבחות שעשה ירבעם בן נבט לעבודה זרה, וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ, וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר, והבין שאלו הם קבריהם של עובדי העבודה זרה, שהיתה דרכם להקבר בסמוך למקום עבודתם, מהיותם דבוקים בטומאתה, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים, וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיְטַמְּאֵהוּ, והיה זה כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים בזמנו של ירבעם בן נבט למעלה משלש מאות וחמישים שנה קודם לכן], אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, והתנבא שיהיה מלך ביהודה ששמו יאשיהו אשר ישרוף על אותו המזבח את עצמות כהניו.
(יז) בשעה שהוציאו את עצמות הרשעים ושרפום, ראה יאשיהו ציון על אחד הקברים שהיה משונה בגודלו, וַיֹּאמֶר יאשיהו, מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר, זהו הַקֶּבֶר של אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה, וַיִּקְרָא בנבואתו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל, ולאחר מכן הכהו האריה ומת, ונביא השקר שהחטיא אותו אמר לבניו לקוברו באותו קבר של נביא האמת, כיון שידע שתתקיים נבואתו וישרפו על המזבח את עצמות האנשים, וידע שלא ישרפו את עצמות נביא האמת, ורצה להנצל גם הוא בזכותו.
(יח) וַיֹּאמֶר יאשיהו, הַנִּיחוּ לוֹ, אִישׁ אַל יָנַע עַצְמוֹתָיו, וַיְמַלְּטוּ עַצְמוֹתָיו של נביא האמת אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא – נביא השקר אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן, כיון שחשש שאם יוציאו את עצמות נביא השקר יניעו גם את עצמות נביא האמת.
(יט) וְגַם אֶת כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס, הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ, וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל.
(כ) וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם, וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם.
