א בָּעֵ֣ת הַהִ֡יא שָׁלַ֡ח מְרֹדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָן בֶּֽן־בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ וַיִּשְׁמַ֕ע כִּ֥י חָלָ֖ה וַֽיֶּחֱזָֽק׃ ב וַיִּשְׂמַ֣ח עֲלֵיהֶם֮ חִזְקִיָּהוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת־בֵּ֣ית נְכֹתֹ֡ה אֶת־הַכֶּסֶף֩ וְאֶת־הַזָּהָ֨ב וְאֶת־הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ הַשֶּׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאֹֽצְרֹתָ֑יו לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכָל־מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃
֍֍֍
כפי שהתבאר, החזיר ה' את השמש עשר מעלות אחורנית, כאות שיתקיימו דבריו של ישעיהו. והטעם שעשה ה' נס גדול כל כך שלא אירע כמוהו מזמן יהושע בן נון, לא היה עבור חזקיהו לבדו, שאין ה' עושה נס גדול כל כך עבור אדם יחיד, ובפרט שלא היה בכך צורך שהרי יראה בעצמו לאחר שלשה ימים שיתרפא, אלא עבור כל ישראל, כיון שבאותו זמן היו עשרת השבטים כבר בגלות, ומפוזרים בכל הארצות, ורצה ה' לחזק את ליבם שלא יאבדו בין כל הגויים, ולכן עשה את המופת הגדול הזה שנראה בכל העולם, ועל ידי זה באמת פחדו מהם הגויים, וחלק מהגולים חזרו לארץ ישראל למלכות יהודה.
(א) בָּעֵת הַהִיא, אחר שראו בכל העולם את הנס שאירע, שחזרה השמש לאחוריה עשר מעלות, שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ, וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק, ואמרו לו עבדיו שהנס של החזרת השמש אחורנית אירע על ידי ה', ולכן שלח לחקור ולדרוש כיצד אירע הנס, ולא עשה כן מחמת אהבת חזקיה, אלא להיפך, כיון שמלכות אשור ומלכות בבל היו קרובות זו לזו (וברוב הזמנים היתה להם מלכות אחת משותפת), ובאותו זמן נפלו צבאות סנחריב לפני ירושלים, רצה מלך בבל לתור ולדרוש במה גדול כוחם של ישראל, כדי לדעת כיצד יוכל לנצחם. והיה זה נסיון מאת ה' לחזקיה מלך יהודה, לראות מה יאמר לשלוחי מלך בבל, והיה מן הראוי שיאמר להם שנעשה הנס עבור כל ישראל, ועל ידי זה היו פוחדים להלחם עם ישראל לעולם, אך הוא אמר להם שהיה הנס עבורו, ומחמת כן נזהרו רק שלא להלחם בחזקיה עצמו, אך לאחר מיתתו עלו למלחמה על מנשה בנו.
(ב) וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתֹה – בית אוצרותיו, אֶת הַכֶּסֶף, וְאֶת הַזָּהָב, וְאֶת הַבְּשָׂמִים, וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב, וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ, וגם בזה נהג שלא כראוי, כיון שלא באו אליו כאוהבים אלא כמרגלים, אין מן הראוי להראות להם את רוב עושרו ואוצרותיו, שזו תהיה עבורם סיבה לעלות עליו למלחמה, ובפרט שחלק גדול מהאוצרות היו משלל מחנה אשור שנהרגו לפני ירושלים.
