שיעור 228, ספר ירמיהו, פרק מא, יא-יח
יא וַיִּשְׁמַע֙ יֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־שָׂרֵ֥י הַֽחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֵ֤ת כָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־נְתַנְיָֽה׃ יב וַיִּקְחוּ֙ אֶת־כָּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וַיֵּ֣לְכ֔וּ לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֑ה וַיִּמְצְא֣וּ אֹת֔וֹ אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן׃ יג וַיְהִ֗י כִּרְא֤וֹת כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֔אל אֶת־יֽוֹחָנָן֙ בֶּן־קָרֵ֔חַ וְאֵ֛ת כָּל־שָׂרֵ֥י הַֽחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיִּשְׂמָֽחוּ׃ יד וַיָּסֹ֨בּוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁר־שָׁבָ֥ה יִשְׁמָעֵ֖אל מִן־הַמִּצְפָּ֑ה וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ וַיֵּ֣לְכ֔וּ אֶל־יֽוֹחָנָ֖ן בֶּן־קָרֵֽחַ׃ טו וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה נִמְלַט֙ בִּשְׁמֹנָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִפְּנֵ֖י יֽוֹחָנָ֑ן וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ טז וַיִּקַּח֩ יֽוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַֽחֲיָלִ֣ים אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ אֵ֣ת כָּל־שְׁאֵרִ֤ית הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר הֵ֠שִׁיב מֵאֵ֨ת יִשְׁמָעֵ֤אל בֶּן־נְתַנְיָה֙ מִן־הַמִּצְפָּ֔ה אַחַ֣ר הִכָּ֔ה אֶת־גְּדַלְיָ֖ה בֶּן־אֲחִיקָ֑ם גְּבָרִ֞ים אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְנָשִׁ֤ים וְטַף֙ וְסָ֣רִסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֵשִׁ֖יב מִגִּבְעֽוֹן׃ יז וַיֵּֽלְכ֗וּ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּגֵר֣וּת כִּמְהָ֔ם אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל בֵּ֣ית לָ֑חֶם לָלֶ֖כֶת לָב֥וֹא מִצְרָֽיִם׃ יח מִפְּנֵי֙ הַכַּשְׂדִּ֔ים כִּ֥י יָֽרְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־הִכָּ֞ה יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֗ה אֶת־גְּדַלְיָ֨הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֔ם אֲשֶׁר־הִפְקִ֥יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאָֽרֶץ׃
֍֍ ֍
(יא) וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה.
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים אשר עמהם, וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל – סמוך לבריכת מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן.
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם שנלקחו בשבי, אֲשֶׁר אֶת (-היו עם) יִשְׁמָעֵאל, אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּשְׂמָחוּ, שיצילם יוחנן בן קרח מיד ישמעאל.
(יד) וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה, וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ.
(טו) וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים – עם שמונה אנשים בלבד מִפְּנֵי יוֹחָנָן, וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן.
(טז) וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב יוחנן מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, מִן הַמִּצְפָּה, אַחַר הִכָּה אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְנָשִׁים וְטַף, וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן.
(יז) וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת – במקום שגר בו כִּמְהָם בן ברזילי הגלעדי (שחזר ממלחמת אבשלום בדוד המלך), אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם, לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם.
(יח) והטעם שהלכו לגור באותו מקום היה מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים, כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ, וחששו שיאמרו הכשדים שגם ידם היתה בהריגת גדליה, שהיה פקידו של מלך בבל, והריגתו נחשבת כמרידה במלכות.
