א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃ ב מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃ ג יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃ ד יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק נ
מזמור זה הוא דברי תוכחה לאותם אנשים חנפים וצבועים, העושים עבירות רבות בסתר, ומראים עצמם כצדיקים על ידי הבאת קרבנות רבים, והיו מוציאים דיבה על אחרים, ואומרים שהם עוברים על אותם עבירות שהם עצמם היו עוברים עליהם:
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף, אֵל אֱלֹהִים – שופט השופטים הוא יְיָ, דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ – כביכול מזמין ה' את כל אנשי העולם, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, עַד מְבֹאוֹ – עד למקום שהשמש באה ושוקעת שם בלילה, והיינו במערב, לראות את משפטם של אותם אנשים.
(ב) מִצִּיּוֹן, שהיא מִכְלַל יֹפִי – כוללת את כל עניני היופי שיש בעולם, אֱלֹהִים הוֹפִיעַ, לשפוט את החנפים, ולגלות רעתם.
(ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ בעצמו לדון אותם, וְאַל יֶחֱרַשׁ להם, כפי שהחריש עד עתה, אלא אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד – סביבו יהיה סער גדול, המלבה את האש.
(ד) יִקְרָא ה' אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ, לָדִין עַמּוֹ, כביכול השמים והארץ מצטרפים להיות שופטים במשפט הזה.
