ה אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּֽרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃ ו וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים ׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃ ז שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י ׀ וַֽאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃
֍ ֍ ֍
(ה) וכך יאמר ה', אִסְפוּ לִי אתם, חֲסִידָי, את כל אותם אנשים שחושבים שהם כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח, כלומר, סבורים הם שעל ידי שיקריבו לפני זבחים רבים, אכרות עמהם ברית אהבה, ולא אעשה להם רעה.
(ו) וגם אם בארץ יש בני אדם הטועים לחשוב שה' צריך את הקרבנות הללו שיקריבו לפניו בני האדם, וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ, שבשמים הרוחניים גלוי וידוע שאין שייכת שם כלל אכילה ושתיה, ואין ה' צריך את קרבנותיהם של בני האדם, כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא את משפט החטאים החנפים הללו, סֶלָה [-מילה זו מורה על סיום הענין, כי כאן מסתיימת הקריאה, ומתחילה התוכחה].
(ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, להוכיח לך את הדבר מצד השכל וההבנה, שלא שייכת כלל אכילה לפני ה', שִׁמְעָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, להתרות בך לפני שאביא את העונש על כך, ועל שני הדברים הללו אומר, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, כלומר, כיון שאני 'אלהים', לא שייכת אצלי כלל אכילה ושתיה, ומצד שאני 'אלהיך', אני השופט והמעניש, ואזהירך מפני העונש.
