ח לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אֽוֹכִיחֶ֑ךָ וְעֽוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ ט לֹֽא־אֶקַּ֣ח מִבֵּֽיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃ י כִּי־לִ֥י כָל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃ יא יָ֭דַעְתִּי כָּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃ יב אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
(ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ – לא אוכיח אותך על כך שאינך מביא לי זבחים, כפי שאתה טועה לחשוב שדבר זה הוא חטא גדול לפני, וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד – כי הלא עולותיך נמצאים תמיד נגד עיני, שאתה מרבה בהבאתם.
(ט) אך לשם מה אטול ממך את הקרבנות הללו, הרי לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר – איני זקוק דוקא לפר שבביתך, ואף לא אקח מִמִּכְלְאֹתֶיךָ את העַתּוּדִים [-עיזים גדולים].
(י) כי אם הייתי רוצה בכך לא הייתי זקוק לך, כִּי הרי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר, שהם טובים מהפר ומצויים בהפקר, וגם אם ארצה דוקא בהמות, הרי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף – יש אלפי הרים שיש בהם בהמות של הפקר.
(יא) יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים, ואוכל לקחתו כרצוני, וְזִיז שָׂדַי – ואף בעל החיים הקטן ביותר שיש בשדה, הוא עִמָּדִי, כי כל הבריאה נמצאת תחת השגחתי.
(יב) אִם אֶרְעַב, לֹא אֹמַר לָךְ את האמירה שתובא להלן (פסוק י"ד), כִּי הרי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ, ואיני צריך לבקש דבר מאחרים.
