יג הַֽ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃ יד זְבַ֣ח לֵֽאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃ טו וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃ טז וְלָ֤רָשָׁ֨ע ׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃ יז וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַֽחֲרֶֽיךָ׃ יח אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָֽאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(יג) וגם באמת אין כלל אכילה לפני, ושואל בתמיהה, הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים [-פרים גדולים], וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה, והרי הם דברים שאינם שייכים כלל אצל ה'.
(יד) ועתה ממשיך במליצתו, שגם אם ארעב, לא אומר לך זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, כדי שתצטרך להביא לפני קרבנות, כי איני זקוק לכך כלל.
(טו) וכן לא אומר לך וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי, כלומר, איני צריך שתקרא לי בעת צרה, כדי שאחלץ אותך מצרתך ועל ידי זה תביא לי קרבנות, כמו פועל העושה מלאכה כדי לקבל שכרו, וכאילו אני מתחייב להציל אותך תמיד, כדי שתמורת זאת תקריב לפני קרבנות.
(טז) כיון שביאר ה' שאינו זקוק כלל לקרבנות שמקריבים לפניו בני האדם, ממשיך את תוכחתו ואומר, וְלָרָשָׁע, החושב לשחד את ה' בקרבנותיו, אָמַר אֱלֹהִים, מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי – לשם מה אתה עושה את המצוות שהם בבחינת 'חוק', שאין לו טעם ידוע, ובכלל זה מצוות הקרבנות, שאין טעמה מובן וידוע לנו, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ – ובעבור זה אתה חושב שתכרות עימי ברית אהבה.
(יז) וְאַתָּה הלא שָׂנֵאתָ מוּסָר – אתה שונא את המצוות שהשכל והמוסר מחייבים אותם, והם המצוות בהנהגות שבין אדם לחבירו, וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ – ואת אותן מצוות הכתובות בעשרת הדברות השייכות לענינים אלו, השלכת מאחריך ואינך מקיימם כלל.
(יח) כי הרי אִם רָאִיתָ גַנָּב, וַתִּרֶץ – תרצה להיות עִמּוֹ, וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ, וכיון שאתה עובר על העבירות החמורות הללו, מה התועלת שיש בכך שאתה מקיים את החוקים ומקריב לפני קרבנות.
