יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד
יום חמישי
כ"ד כסלו התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 235, ספר תהילים, פרק נא, א-ה

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֗֝א אֶל־בַּת־שָֽׁבַע׃ ג חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי׃ ד הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵֽעֲו͏ֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַֽהֲרֵֽנִי׃ ה כִּֽי־פְ֭שָׁעַי אֲנִ֣י אֵדָ֑ע וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃

 

֍             ֍              ֍

 

פרק נא

מזמור זה אמר דוד לאחר שחטא, וביקש מה' שיסלח לעוונו:

(א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא להוכיחו, כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע.

(ג) מבקש שיסלח לו ה' מצד כמה טעמים, חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ, כי הנהגת ה' היא במידת החסד לחון גם את מי שאינו ראוי לכך, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי, כי הנהגת ה' היא לרחם על מי שמתעצב ומדוכא על חטאו, ונכנע לפני ה'.

(ד) ותחילה מבאר את בקשתו, כי הנה ה'עוון' הוא עיוות השכל הגורם לאדם לחטוא, על ידי שמכחיש בדעתו את ציווי ה', ועיוות זה נשאר ככתם בנפש גם לאחר שהסתיים מעשה החטא, כי עדיין הוא חושב שלא חטא, וה'חטא' הוא מעשה העבירה בעצמו, שלאחר מכן נשאר רק כטומאה שיש במי שנוגע בדבר טמא, וצריך לטהרו, ועל כך אומר הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי – תרבה לנקות את נפשי מכתם העוון ועיוות השכל, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי – ותטהרני ממעשה החטא עצמו.

(ה) ומבאר מדוע ראוי שינקה ה' את עיוות השכל שהיה לו, כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע – כי אני מודה שפשעתי במעשי, ואם כן איני מכחיש עוד את עיקר ציווי ה'. והטעם שתטהרני ממעשה החטא, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד – כיון שאני חוזר בתשובה על מעשה החטא, העומד לנגד עיני תמיד.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)