פרק נב : א לַמְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב בְּב֤וֹא ׀ דּוֹאֵ֣ג הָֽאֲדֹמִי֮ וַיַּגֵּ֪ד לְשָׁ֫א֥וּל וַיֹּ֥אמֶר ל֑וֹ בָּ֥א דָ֝וִ֗ד אֶל־בֵּ֥ית אֲחִימֶֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
פרק נב
מזמור זה נאמר על העת שבה ברח דוד מלפני שאול, ועבר דרך נוב עיר הכהנים, שם היה משכן ה' באותו זמן. וכיון שאחימלך הכהן הגדול ידע שהוא חתנו של שאול ושר צבאו, ואף דוד אמר לו שהוא הולך בשליחות המלך, לא העלה בדעתו שהוא בורח משאול, ונתן לו אוכל וצידה, ואף את חרב גלית. אמנם דואג האדומי דיבר לשון הרע על אחימלך לפני שאול, כאילו ידע שדוד בורח ואף סייע לו בבריחתו, על ידי ששינה את פרטי הדברים וסדר המאורעות, ומחמת כן הרג שאול את כל אנשי נוב עיר הכהנים (שמואל א', פרקים כ"א-כ"ב):
(א) לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.
(ב) בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי, וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל, וַיֹּאמֶר לוֹ, בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ, ובכך היה עיקר המלשינות, כי באמת דוד בא למשכן ה', ואחימלך הכהן שמע ממנו שהוא הולך בשליחות המלך ולכן סייע לו, אך דואג אמר זאת כאילו עיקר ביאת דוד היתה אל בית אחימלך מצד עצמו, וכאילו הוא עמו בקושרים על המלך, וכן שינה את שאר פרטי הענין שהיו שם, ומחמת כן חשב שאול שכל אנשי נוב קשרו נגדו, וציוה להרוג את כולם.
