ו אָהַ֥בְתָּ כָֽל־דִּבְרֵי־בָ֗לַע לְשׁ֣וֹן מִרְמָֽה׃ ז גַּם־אֵל֮ יִתָּצְךָ֪ לָ֫נֶ֥צַח יַחְתְּךָ֣ וְיִסָּֽחֲךָ֣ מֵאֹ֑הֶל וְשֵֽׁרֶשְׁךָ֙ מֵאֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים סֶֽלָה׃ ח וְיִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְיִירָ֗אוּ וְעָלָ֥יו יִשְׂחָֽקוּ׃
֍ ֍ ֍
(ו) לאחר שנהרג שאול על ידי הפלשתים במלחמה, בא דואג האדומי לפני דוד ואמר לו שהוא הרג את שאול [והוא הגר העמלקי המוזכר בפסוק (שמואל ב, א' י"ג)], ורצה להחניף בכך לדוד, ואמנם דוד ידע שדבריו הם דברי שקר, כי באמת שאול הרג את עצמו בראותו שהאויבים מתקרבים אליו וחשש שיענוהו, אך אף על פי כן ציוה דוד להרוג את דואג האדומי על כך שאמר שהוא הרג את שאול, ועל ענין זה אומר עתה, אָהַבְתָּ כָל דִּבְרֵי בָלַע – הרי קודם לכן כבר אהבת לדבר דברי השחתה, כי בגלל לשונך הרעה נהרגו כל הכהנים אשר בנוב, ולכן אף שעתה דבריך הם לְשׁוֹן מִרְמָה, כי באמת לא הרגת את שאול, אף על פי כן אתה חייב מיתה בגלל שמחמתך נהרגו אחימלך ומשפחתו, ולשונך הרעה הכשילה אותך כעת.
(ז) גַּם אֵל יִתָּצְךָ – יתוץ ויהרוס את גופך לָנֶצַח, בכך שתיהרג עתה, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ – יקח ויעקור את כבודך מֵאֹהֶל ה', כי עד עתה היה דואג מיושבי הסנהדרין, ועתה נקבר בין הרשעים, וְשֵׁרֶשְׁךָ – יאבד ה' את שורש נשמתך מֵאֶרֶץ חַיִּים של העולם העליון, סֶלָה [-סיום הענין].
(ח) אחרי שראו הכל את השגחת ה', שדואג האדומי שהיה שליחו של שאול להרוג את אחימלך הכהן הגדול המשוח בשמן המשחה ואת שאר כהני נוב, אמר על עצמו עתה שהוא היה שליחו של שאול פעם נוספת להרוג את שאול בעצמו שהיה משוח למלכות, ושאול עצמו רמז בעת מיתתו שהוא נענש על כך שהרג את כהני נוב [באומרו "כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ" (שמואל ב', א' ט'), ופירשו חז"ל שהתכוון לכך שאחזו עוון הכהנים שנאמר בהם "כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ"], ונהרג דואג על ידי דוד בעצמו, שבגללו הרג דואג את כל הכהנים, וְיִרְאוּ צַדִּיקִים את ההשגחה הפרטית המסובבת את כל המאורעות, וְיִירָאוּ מה' בראותם את השגחתו ומשפטו, וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ – וישחקו על דואג האדומי.