א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֗֝וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃ ג אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
פרק נג
מזמור זה דומה למזמור י"ד, ושם נאמר המזמור על הצלת דוד ממלך אדיר שעלה עליו עם רוב חילו, ובזמן חזקיהו מלך יהודה, כאשר ניצלו מסנחריב מלך אשור, מצאו שמזמור זה מתאים גם לנס שאירע להם, ושוררוהו בשינוי מועט, המתאים לענינם:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל כלי זמר מיוחד ששמו מָחֲלַת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד, כלומר, שהשכיל דוד ברוח קדשו לראות גם את הנס שיהיה לחזקיהו מלך יהודה במפלת סנחריב, ותיקן מזמור זה באופן שיתאים גם לענינם.
(ב) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, הוא סנחריב מלך אשור, אֵין אֱלֹהִים, כי שלח שליחים לחרף ולגדף אלהים חיים, וכל אנשי צבאו הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ לעשות מעשי עָוֶל, מעשי השחתה ותועבה, אֵין עֹשֵׂה טוֹב – אין ביניהם אפילו מי שעושה דבר שהוא טוב מצד חוקי הנימוס, של חסד או רחמים.
(ג) ואמנם היו ביניהם כמה שרים שנתנו כבוד לה', וכמו שאמרו חז"ל על נבוכדנצר שהיה בצבאו של סנחריב, ובהיותו הסופר של מרודך בלאדן מלך בבל רץ ארבע פסיעות לכבוד ה', לשנות את נוסח האיגרת ששלחו לחזקיהו מלך יהודה ולהקדים שם את הזכרת שם ה', והיה נראה מכך שאינו כופר בה', אך אֱלֹהִים היודע תעלומות לב מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם אלו, לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים – האם יש ביניהם מי שדורש את ה' מצד השכלתו, לדורשו באמת.
