יח הַחֵֽרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַֽעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃ יט מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד הֽ'׃ כ רָא֥וֹת רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃
֍֍֍
(יח) הַחֵרְשִׁים – אותם הראויים לנבואה, שאינם רוצים לקבל את הנבואה, הם הנקראים 'חרשים', שְׁמָעוּ. וְהַעִוְרִים, שהם המון ישראל היכולים לראות את נפלאות ה' ולהשיג את מעשיו, ואינם עושים כן, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת.
(יט) ומבאר מי הם המכונים 'עיורים' ו'חרשים', כי תואר זה שייך רק אצל מי שיש לו הכנה לראייה ושמיעה (כמו שלא יתכן לומר על עץ ואבן שהם חרשים או עיורים, כי אינם מוכנים לכך כלל מצד טבעם), מִי הוא הקרוי עִוֵּר, כִּי אִם עַבְדִּי – עם ישראל, שיש להם הכנה לראייה והכרה במעשי ה' ונפלאותיו, וְחֵרֵשׁ – ומי הוא הראוי לתואר 'חרש', כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח – כמו הנביא הראוי שאשלחנו להוכיח את ישראל, ואינו רוצה להתנבא ולשמוע את דבר ה', מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם – כמו המושלם מצד טבעו לראות ולהכיר במעשי ה', וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה' – כמו העובד את ה', שמצד המצוות המעשיות שהוא עושה בבחירתו ראוי הוא להכיר ולראות בעיני שכלו את מעשי ה', ואם אינו עושה כן הרי הוא מכונה עיור.
(כ) רָאוֹת רַבּוֹת – הלא תוכל לראות דברים רבים שמהם תכיר את נפלאות ה', וְלֹא תִשְׁמֹר לעשות זאת, לפקוח עיניך ולעיין בדברים הללו. פָּקוֹחַ אָזְנַיִם – הלא ה' רוצה לפקוח את אזני הנביא ולהשמיעו את דברי הנבואה, וְלֹא יִשְׁמָע – אינו רוצה לשמוע, ולכן מכונים אתם עורים וחרשים.
