(יא) יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסֽוֹבְבֻ֥הָ עַל־חֽוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃
(יב) הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵֽ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃
(יג) כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃
(יא) יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ החמס והריב עַל חוֹמֹתֶיהָ, כאילו הם השומרים של העיר, וְאָוֶן וְעָמָל – מעשים ומחשבות של רֶשַׁע ומרמה הם המושלים בְּקִרְבָּהּ.
(יב) הַוּוֹת – השבר נמצא בְּקִרְבָּהּ, וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ – רמאות פנימית שבתוך הלב, וּמִרְמָה – ורמאות חיצונית בדיבור.
(יג) באותו זמן יעץ אחיתופל שתי עצות לאבשלום, א. "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם, בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת, וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ, וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (שמואל ב, ט"ז כ"א), ועל כך אומר, כִּי לֹא אוֹיֵב הוא אשר יְחָרְפֵנִי עתה, וְאֶשָּׂא את חירופיו, כלומר, הגם שעד עתה נשא דוד וסבל את כל הצרות, זהו כיון שהצרות באו עליו מאויבים, אך עתה שקם עליו בנו למרוד בו ולחרפו בבזיון גדול שכזה, לא יכל לשאת זאת, ב. "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה, וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ" (שמואל ב, י"ז א'-ב'), ועל כך אומר, לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל – אין זה אדם השונא אותי מאז ומתמיד, שאינו מכיר את מחשבתי וסודותי, וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ – שהיה חושב שאסתתר ואארוב לו (וכפי שאמר חושי הארכי לאבשלום (שם ט') "הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת", והיינו שדוד מסתתר ואורב להם), כי באמת אחיתופל היה מיועצי דוד ואוהביו, וידע שבודאי ילין דוד את העם במדבר, ויוכל להורגו, וכפי שבאמת חשב דוד לעשות, אם לא היה חושי הארכי מגלה לו את דברי אחיתופל.
