שיעור 253, ספר ירמיהו, פרק מח, ט-יג

ט תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֨יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃ י אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת יְהוָ֖ה רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם׃ יא שַֽׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ יב לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ צֹעִ֖ים וְצֵעֻ֑הוּ וְכֵלָ֣יו יָרִ֔יקוּ וְנִבְלֵיהֶ֖ם יְנַפֵּֽצוּ׃ יג וּבֹ֥שׁ מוֹאָ֖ב מִכְּמ֑וֹשׁ כַּֽאֲשֶׁר־בֹּ֨שׁוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ית אֵ֖ל מִבְטֶחָֽם׃

֍֍ ֍

(ט) תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב – והאפשרות היחידה שבה תהיה למואב אפשרות לשוב להוציא ציץ ופרח ולצמוח שוב, היא רק כִּי נָצֹא תֵּצֵא – על ידי שייצאו ממקומם ויברחו, וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה (-לשממה) תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן, ולכן לא ישארו לכורמים ויוגבים בעריהם.

(י) וכיון שכך היתה גזירת ה', להוציאם ממדינתם, כדי שעל ידי זה תהיה להם תקווה לאחר זמן לצמוח שוב, לכן אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה, כי מי שירצה להשאר במדינה הרי הוא עושה רמיה בגזירת ה', והוא ראוי להיהרג על כך, וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם – ארור הוא מי שימנע מלהרוג את הנשארים, מאחר וארורים הם וחייבים מיתה על כך שנשארו בעריהם, נגד הגזירה.

(יא) ומבאר את הטעם לגזירה זו, שיצאו מואב ממדינתם, כיון ששַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו – מתחילת קיומה של אומה זו היתה שלווה מאין מחריד מבחוץ, וְשֹׁקֵט הוּא מבלי מרד בפנים אֶל שְׁמָרָיו – כיין הנשאר עם השמרים, שכיון שלא הוריקו את היין מכלי לכלי, נשאר הכל עם השמרים, וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, שעל ידי זה נשארים השמרים בכלי הראשון והיין הנקי והמסונן עובר לבדו לכלי השני, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר, כיין שנשאר עם השמרים, שלא פג טעמו כלל ונשאר ריחו בו כמו שהיה, והנמשל הוא, שהעם הגולים ממקום למקום משנים את מנהגיהם ונימוסיהם לפי העם שהם גולים אליו, אבל חוקיו ומשפטיו של מואב לא השתנו כלל, כיון שנשארו במקומם תמיד, ולא הלכו בגולה כלל.

(יב) לָכֵן, הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ – אשלח מי שיסעיר ויתסיס את היין, כלומר, יהיו מתושבי מואב שיעשו מרידות בתוך המדינה, בזמן שיבוא עליהם האויב מבחוץ, וְכֵלָיו יָרִיקוּ – ועל ידי כך יתרוקן היין מהכלים, כלומר, ייצאו התושבים מהערים, וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ – ינפצו את החרסים של הכדים להוציא את היין הבלוע בו, וכך ייחרבו ערי מואב לגמרי.

(יג) והטעם לזה, וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ – יתביישו אנשי מואב בעבודה זרה שלהם, המכונה כמוש, כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם, ויראו המואבים שאין ממש בעבודה זרה שלהם, ואין להם לבטוח בה.