(יד) וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּעִֽי׃
(טו) אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃
(טז) יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת ׀ עָלֵ֗ימוֹ יֵֽרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃
(יד) ופונה עתה כאילו הוא מדבר אל אחיתופל ואומר לו, וְאַתָּה הרי אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי – שוה ודומה לי, אַלּוּפִי – שר חשוב אצלי, וּמְיֻדָּעִי – שהודעתי לך את כל סודותי, כי העמיד פנים שהוא אוהב את דוד ויועץ לו עצות טובות.
(טו) אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד, כי בתחילה הרגיש דוד שיש איזו מהומה והתחלת מרידה בקרב העם, והתייעץ עם אחיתופל מה לעשות, ואחיתופל אמר לו שאין לו לחשוש ממרד כלל, אלא בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ – אם יהיה איזה רגש של מרידה, נלך להתפלל בבית אלהים, וישקוט המרד, ולא נצטרך להלחם כלל, ואמר לו זאת כדי שלא יבין שאבשלום עומד למרוד בו, ויכין עצה וגבורה לכך.
(טז) כיון שאחיתופל המית את עצמו, אומר על כך בדרך מליצה, יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ – מלאך המוות היה כְּנֹושֶׁה הבא לגבות את חובו, כי בא ליטול את נשמתו של אחיתופל, ומצא שכבר המית את עצמו, וכאילו נשאר אחיתופל חייב לו את נשמתו, יֵרְדוּ הרשעים שְׁאוֹל חַיִּים, כי לא מת במיתה טבעית אלא המית את עצמו, וכאילו ירד בחייו לשאול, וזה יהיה עונש על כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם – במקום מגוריהם, בְּקִרְבָּם.
