(א) לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ עַל־י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אוֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת׃ (ב) חָנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי׃ (ג) שָֽׁאֲפ֣וּ שֽׁ֭וֹרְרַי כָּל־הַיּ֑וֹם כִּֽי־רַבִּ֨ים לֹֽחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם׃ (ד) י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח׃ (ה) בֵּֽאלֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּֽעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי׃
פרק נו
מזמור זה אמר דוד בזמן שברח מפני שאול לארץ פלשתים, ושם הכירוהו עבדי אכיש מלך גת ורצו להורגו, וה' הצילו על ידי שנהג בשגעון ומחמת כן לא האמין אכיש שזהו דוד:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם – בזמן שהיה כיונה אילמת, רְחֹקִים – בארץ רחוקה, לְדָוִד, מִכְתָּם, בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת, כאשר ברח משאול, ונפל ביד פלשתים.
(ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים, כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ – כי שאול רוצה לבלוע אותי ולהורגני, כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי, עד שהוצרכתי לברוח לחוץ לארץ, ושם תפסוני הפלשתים.
(ג) שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי – השומרים את צעדי ומצפים לרעתי שואפים ורוצים לומר כָּל הַיּוֹם, כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם – שמן השמים נלחמים בי להורגני, אך זהו שקר, כי אדרבה, מהשמים שומרים עלי, ורק אנוש הוא ששואף להורגני.
(ד) ולכן ביוֹם אשר אִירָא בו, אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח, כי יודע אני שממרום יבוא עזרי.
(ה) והטעם שאבטח בֵּאלֹהִים, כי אֲהַלֵּל את דְּבָרוֹ שהבטיח לי את המלוכה, ויודע אני שיקיים את הבטחתו. ומלבד זאת, כיון שבֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, ודרך ה' להושיע את הבוטחים בו גם אם לא היתה להם הבטחה קודם לכן], על כן לֹא אִירָא, וכי מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי, נגד רצון ה'.
