(א) לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃
(ב) חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים ׀ חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֗֝ד יַֽעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃
(ג) אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃
(ד) יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹֽׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַֽאֲמִתּֽוֹ׃
פרק נז
מזמור זה אמר דוד לאחר שהתחבא במערה מפני שאול, וכאשר נכנס לשם שאול היה דוד יכול להורגו (שמואל א', פרק כ"ד) והתפלל שלא יסיתנו יצרו להרוג את שאול, וששאול לא יהרוג אותו:
(א) לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת (-על שנמנע מלהשחית ולהרוג את שאול), לְדָוִד מִכְתָּם, בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל והתחבא בַּמְּעָרָה.
(ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים, שלא אהרוג את שאול בהיותו במערה, חָנֵּנִי אחר כך שלא יהרגני שאול כשיראה אותי. על הבקשה הראשונה אומר, כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי – נפשי הרוחנית חוסה בצל ה', שיציל אותי שלא אהרוג את שאול, משיח ה'. ועל הבקשה השניה אומר, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה – גופי יחסה בצל כנפיך, שתשמור עלי שלא יהרגני שאול, עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת – עד שיעבור השבר של שאול ואנשיו הנמצאים לנגדי.
(ג) אֶקְרָא לֵאלֹהִים מצד שהוא עֶלְיוֹן, ראש ותחילה לכל הסיבות, לָאֵל גֹּמֵר עָלָי – והוא האל הגומר ומסיים את הכל.
(ד) אומר עתה במאמר מוסגר, יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי, כלומר, השואפים לרעתי מחרפים אותי ואומרים שאין לי שום תשועה בדרך הטבע, ומוסיפים לומר בלעג, אלא אם ישלח ה' ויושיעני משמים, וכאילו תשועתי היא דבר שלא יתכן, סֶלָה (-סיום המאמר המוסגר), אמנם אני אומר את אותו דבר עצמו שהם אומרים בלעג, אך אני מאמין בו ואומרו באמת, כי יִשְׁלַח אֱלֹהִים אלי את חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, כי איני בוטח בדרכים טבעיות, אלא בחסד ה', וּבָאֱמֶת של קיום הבטחתו, שאמר לי שאמלוך.
