ט יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמֽוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗ׄמָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵֽדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃ י מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃ יא הֵ֤ן כָּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָֽרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃
֍֍֍
(ט) עתה פונה הנביא אל המאמינים בה' אך כופרים בהשגחתו, ומחמת כן עובדים לכוכבים ולפסלים מתוך מחשבה שדרכם יושפע אליהם שפע טוב, יֹצְרֵי פֶסֶל, החושבים שיש בפסל עצמו כח רוחני כל שהוא, כֻּלָּם תֹּהוּ – הרי הם הסכלים שבכולם, וכל מעשים תוהו והבל, וַחֲמוּדֵיהֶם – אותם היודעים שאין כח בפסל עצמו, אך חושבים שהכוכבים והמזלות יחמדו וירצו בצורות מסוימות, ועל ידי עשייתם יושפע אליהם שפע מאת הכוחות העליונים, בַּל יוֹעִילוּ – לא ישיגו על ידי מעשיהם שום תועלת, וכנגד מה שאמר לישראל שהם עדים על קיום והשגחת ה', אומר עתה להיפך על עובדי האלילים, וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה – אותם עובדים בעצמם יכולים להעיד על אפסותם של פסיליהם, כי בַּל יִרְאוּ, וּבַל יֵדְעוּ, לְמַעַן יֵבֹשׁוּ עובדיהם על כך שהם ממשיכים בעבודתם, על אף שהם יודעים שאין בהם כח וידיעה כלל.
(י) והבושה הגדולה היא בכך שעושים הם מעשה מגונה מצד עצמו, כי מִי הוא האדם שיעשה סכלות כזו, שהוא עצמו יָצַר את האֵל שלו, וּפֶסֶל נָסָךְ, ולא זו בלבד שהמעשה מצד עצמו הוא מגונה, הרי זה לְבִלְתִּי הוֹעִיל, נמצא שגם המעשה עצמו וגם התכלית שלו מגונים וחסרי תועלת.
(יא) ואמנם יש מעובדי האלילים המודים שאין הצורה עצמה מועילה, אך סבורים הם שכוונת האנשים והתאחדותם לעבוד את הצורה ההיא מועילה להשפיע שפע מהכוחות העליונים, וכנגדם אומר, הֵן כָּל חֲבֵרָיו המתחברים לכוון כוונות ולהוריד שפע, יֵבֹשׁוּ, כי לא יועילו מעשיהם, וְחָרָשִׁים – ואיך יתכן שעושי המלאכה ישפיעו עליהם טובה, והלא הֵמָּה מֵאָדָם, ואיך יפעל מעשה האדם ומחשבתו על המזלות והכוחות העליונים, והראיה לכך, כי גם כאשר יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם, העובדים לצורה ההיא, יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ – ויכוונו עצמם לעמוד יחד ולפחד מאותו כח שמסמל הפסל ועל ידי זה להיות מושפעים, הלא יֵבֹשׁוּ יָחַד, כי יראו שאין כל תועלת בכך.
