כא לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹֽׁלְחֶֽיךָ׃ כב אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃ כג כִּֽי־יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹֽבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃

֍             ֍              ֍

(כא) והעצות לעצמך הם לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת – כדי שתדע ותשיג את האמת הנגלית של אותם 'אמרי אמת', שידעת קודם לכן שהם אמת אך לא השגת את הטעם לכך [כי לשון 'קֹשְׁטְ' מורה על אמת הגלויה לכל], והדעת ללמד את האחרים היא לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ, כי על ידי שיהיו הדברים ברורים ומובנים לך במופתי הדעת, וערוכים על שפתיך, תוכל ללמדם אף לאחרים, ולהודיעם את טעמי החכמה בידיעה ברורה.

(כב) מלבד האיסור לגזול כל אדם, בין עשיר ובין דל, הרי זהו איסור מצד המעשה עצמו, אך מוסיף להזהיר אזהרה נוספת, אַל תִּגְזָל דָּל, מצד האדם הנגזל, כִּי דַל הוּא [וכטעם שיבואר בפסוק הבא], וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר – במקום המשפט, הגם שאתה יודע שהשופטים לא ישמעו את טענותיו נגדך.

(כג) והטעם שמזהיר על דברים אלו ביחוד, כִּי מאחר ואין מי שיגן עליהם, ה' הוא שיָרִיב רִיבָם [כי בגזילת העשיר, שיכול העשיר עצמו לריב עמך, יהיה העונש בדיני ממונות בלבד], וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ – 'יגזול' את נפש גוזליהם, כי עונשו של ה' לא יהיה רק בדיני ממונות ובהוצאת הגזילה, אלא בדיני נפשות, לחייב מיתה את הגוזל דל או מדכא עני.