שיעור 270, ספר ירמיהו, פרק מט, לד-לט

לד אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־עֵילָ֑ם בְּרֵאשִׁ֗ית מַלְכ֛וּת צִדְקִיָּ֥ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ לה כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י שֹׁבֵ֖ר אֶת־קֶ֣שֶׁת עֵילָ֑ם רֵאשִׁ֖ית גְּבֽוּרָתָֽם׃ לו וְהֵֽבֵאתִ֨י אֶל־עֵילָ֜ם אַרְבַּ֣ע רוּח֗וֹת מֵֽאַרְבַּע֙ קְצ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וְזֵ֣רִתִ֔ים לְכֹ֖ל הָֽרֻח֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה הַגּ֔וֹי אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָב֥וֹא שָׁ֖ם נִדְּחֵ֥י עֵילָֽם׃ לז וְהַחְתַּתִּ֣י אֶת־עֵ֠ילָם לפְנֵ֨י אֹֽיְבֵיהֶ֜ם וְלִפְנֵ֣י ׀ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֗ם וְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיהֶ֧ם ׀ רָעָ֛ה אֶת־חֲר֥וֹן אַפִּ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃ לח וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם וְהַֽאֲבַדְתִּ֥י מִשָּׁ֛ם מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִ֖ים נְאֻם־יְהוָֽה׃ לט וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת עֵילָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(לד) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל (-על) עֵילָם שבממלכת מדי (והם עזרו לכשדים להרע לישראל), בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר.

(לה) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם, שהיתה דרכם להלחם בקשתות, וקשת זו היתה רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם.

(לו) וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים (-אפזר אותם) לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם – לא תהיה אומה בעולם שלא יתפזרו אליה מארץ עילם.

(לז) וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לפְנֵי אֹיְבֵיהֶם – ובכל מקום שיגיעו לשם אשבור אותם לפני אויביהם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי, נְאֻם ה', וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב, עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.

(לח) וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם – אמלוך אני על עילם, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים – כיון שאאביד מהם את מלכם ושריהם, ולא יהיה מי שימלוך עליהם, נְאֻם ה'.

(לט) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – לאחר זמן רב, אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת עֵילָם, נְאֻם ה'.