פרק מה : א כֹּֽה־אָמַ֣ר ה֮' לִמְשִׁיחוֹ֮ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶֽחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ לְרַד־לְפָנָיו֙ גּוֹיִ֔ם וּמָתְנֵ֥י מְלָכִ֖ים אֲפַתֵּ֑חַ לִפְתֹּ֤חַ לְפָנָיו֙ דְּלָתַ֔יִם וּשְׁעָרִ֖ים לֹ֥א יִסָּגֵֽרוּ׃ ב אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַֽהֲדוּרִ֖ים אֲיַשֵּׁ֑ר דַּלְת֤וֹת נְחוּשָׁה֙ אֲשַׁבֵּ֔ר וּבְרִיחֵ֥י בַרְזֶ֖ל אֲגַדֵּֽעַ׃ ג וְנָֽתַתִּ֤י לְךָ֙ אֽוֹצְר֣וֹת חֹ֔שֶׁךְ וּמַטְמֻנֵ֖י מִסְתָּרִ֑ים לְמַ֣עַן תֵּדַ֗ע כִּֽי־אֲנִ֧י ה֛' הַקּוֹרֵ֥א בְשִׁמְךָ֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍֍֍
פרק מה (א) כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ – לאדם שנמשח על ידו והתמנה לקיים את נבואותיו, לְכוֹרֶשׁ, מלך פרס (חתנו של דריוש מלך מדי, שנטל את המלכות מיד בלשאצר מלך בבל), אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ, להוליכו אל המלחמה ולנצח בה, ולהתמנות למלך, לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם – שירדה בגויים בפרך, ואין לו לירא מהמלכים הנלחמים בו, וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ – כי ה' יפתח את קשרי מתניהם להפיל ארצה את חרבם החגורה להם, ולא יתיירא מהערים הבצורות שהוא צריך להלחם בהם, כי ה' ילך לפניו לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם – דלתות פנימיות, הסגורות בדרך כלל, וּשְׁעָרִים החיצוניים לֹא יִסָּגֵרוּ כלל, באופן שתהיה הדרך פתוחה לפניו לכבוש את כל הערים הבצורות.
(ב) ומוסיף ה' ואומר לכורש, אף על פי שכחך חלש מלעשות את כל הגבורה הזו, אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, לכבוש את הדרך לפניך, וַהֲדוּרִים – את הדרכים העקומות שעושים האויבים לפני המבצר, כדי להתעות ולהחליש את הבא להלחם בהם, ולגרום להם ללכת סחור סחור, אני אֲיַשֵּׁר. דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה (-נחושת) אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ – ואת מנעולי הברזל אחתוך (ואף שבדרך כלל הסדר הוא הפוך, שקודם שוברים את המנעולים ואחר כך את הדלתות, הרי כאן יהיה הדבר בדרך נס, ולכן תחילה יישברו הדלתות ואחר כך המנעולים).
(ג) ואחרי שתכבוש את המבצרים הללו, וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ – אוצרות יקרים המוחבאים במקומות חשוכים, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים – מטמוניות מוסתרות. ואת כל זה אעשה עבורך משתי סיבות, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ, להגדילך שלא כדרך הטבע, ותכיר את שם ה' הגדול, והסיבה השניה היא כיון שאני הוא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ותכלית גדולתך היא כדי להיטיב עם ישראל.
