(יא) מִ֣י יֹֽ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃
(יב) הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃
(יג) הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃
(יד) בֵּֽאלֹהִ֥ים נַֽעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
(יא) עתה מוסיף ואומר כי גם מלכתחילה מה שהיה נראה כאילו ה' עזבם, והניח לאויבים לכבוש את שכם ועמק סוכות, היה זה לטובתם, כדי שיוכלו לכבוש את מואב, אדום ופלשת, ומביא ראיה לכך, כי הרי מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר – איך הצלחתי לכבוש את העיר בצרה אשר באדום, שהיתה עיר מצור ולשון 'יובילני' מורה על כך שלא יכלו ללכת מעצמם לעיר נצורה זו, וה' הוביל אותם לשם], מִי נָחַנִי – מי הוליך אותי עַד אֱדוֹם, והרי בדרך הטבע לא היה שייך אפילו ללכת לשם, וכל שכן שלא להלחם בהם ולנצחם.
(יב) ומכל זה יש לנו להבין, כי הֲלֹא מה שבתחילה אַתָּה אֱלֹהִים נהגת כאילו זְנַחְתָּנוּ, וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ, זה היה לטובתינו.
(יג) כי על ידי זה הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר – הכנת לנו עזרה נגד הצר, כי בדרך זו התגלגל הדבר שניצחנו את כל האויבים, וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם – ובכך גם הראית לנו כי אין לבטוח על תשועת בני האדם, כי ללא עזרת ה' אין לנו תשועה.
(יד) אלא רק בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, וְהוּא זה שיָבוּס – ידרוך וירמוס את צָרֵינוּ.