יט לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי בִּמְקוֹם֙ אֶ֣רֶץ חֹ֔שֶׁךְ לֹ֥א אָמַ֛רְתִּי לְזֶ֥רַע יַֽעֲקֹ֖ב תֹּ֣הוּ בַקְּשׁ֑וּנִי אֲנִ֤י ה֙' דֹּבֵ֣ר צֶ֔דֶק מַגִּ֖יד מֵֽישָׁרִֽים׃ כ הִקָּבְצ֥וּ וָבֹ֛אוּ הִֽתְנַגְּשׁ֥וּ יַחְדָּ֖ו פְּלִיטֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם לֹ֣א יָֽדְע֗וּ הַנֹּֽשְׂאִים֙ אֶת־עֵ֣ץ פִּסְלָ֔ם וּמִֽתְפַּלְלִ֔ים אֶל־אֵ֖ל לֹ֥א יוֹשִֽׁיעַ׃
֍֍֍
(יט) הראיה השניה לכך שה' משגיח על בני האדם היא ממתן תורה, ודבר זה אינו ניתן להכחשה, כי הרי לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, אלא בפרהסיא, בפני ששים ריבוא ישראל, וגם לא היה הדיבור הזה בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ, שיוכלו לומר שלא ראו בעיניהם, כי היה הדבר בעצם היום, וראו את המראה הגדול הזה בעיניהם, ושמעו באזניהם, ובזה ראו את השגחתו הפרטית של ה' על המין האנושי. והראיה השלישית היא מהתורה והמצוות עצמם שנתן ה' לישראל, שאינם כ'מצוות' של הגויים שאין בהם טעם כלל, כי לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי – לא נתתי להם מצוות של תוהו שאין בהם תועלת, כי התורה מקיפה את כל השלמויות של בני האדם, אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק – הודיע ה' לישראל בתורתו את דרכי הצדק בענינים שבין אדם לחבירו, מַגִּיד מֵישָׁרִים – הגיד ה' לישראל את הדרכים הישרות בענינים שבין אדם למקום.
(כ) אתם, פליטי הגויים שישארו באחרית הימים מהגויים המאמינים בפסלים, הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ איש איש מארצו, ואחר כך הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו להתייעץ ולחקור על הדבר, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם, ואז תווכחו לדעת, כי לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם לשם מה ועבור מי הם עובדים את העבודה הזו, בהיפך מדרך התורה המודיעה את טעמי המצוות ועניניהם, וגם מה שהם מתכוונים בתפילותיהם לקבל שפע מהכוכבים והמזלות, יווכחו לדעת כי אין תועלת בתפילתם, וּמִתְפַּלְלִים הם אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.
