שיעור 280, ספר תהילים, פרק סג, ה-ט

(ה) כֵּ֣ן אֲבָֽרֶכְךָ֣ בְחַיָּ֑י בְּ֝שִׁמְךָ֗ אֶשָּׂ֥א כַפָּֽי׃

(ו) כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃

(ז) אִם־זְכַרְתִּ֥יךָ עַל־יְצוּעָ֑י בְּ֝אַשְׁמֻר֗וֹת אֶהְגֶּה־בָּֽךְ׃

(ח) כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן׃

(ט) דָּֽבְקָ֣ה נַפְשִׁ֣י אַֽחֲרֶ֑יךָ בִּ֗֝י תָּֽמְכָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃

(ה) כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי – כך תהיה הברכה שאברך אותך בחיי, לא על החיים עצמם, אלא על החסד שבנתינתם, שעל ידי חסד זה יכול אני לשבח אותך, וכן בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי – מה שאשא כפי להתפלל לפניך, לא תהיה זו תפילה על צרכי הגשמיים, אלא על 'שמך', שאוכל להודות לך ולברך את שמך.

(ו) כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן המשביע את הגוף, כך תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי במזון רוחני, ומה הוא המזון הרוחני של הנפש, וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי – בכך ששפתותי ירננו ויהללו את ה', כי מזון הנפש זו התפילה, המקרבת את הנפש אל שורשה הרוחני.

(ז) אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי – גם אם אזכור אותך על יצועי, כאשר בְּאַשְׁמֻרוֹת הלילה אֶהְגֶּה בָּךְ.

(ח) והדברים שאזכור הם כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי, שעזרתני והצלתני מיד האויבים, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן – וארנן על כך שחסיתי בצל כנפיך.

(ט) לא תהיה זו שמחה על עניני הגוף והחומר, ועל התועלת שהשגתי בעניני הגשמיים, אלא על כי נזכרתי בחיבורי אל ה' משני הצדדים, כי מצידי דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, וגם מצידך, בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ, וזו עיקר שמחתי, לראות שאני דבק בה', והשגחתו מתמידה עלי.