יא קֹרֵ֤א מִמִּזְרָח֙ עַ֔יִט מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק אִ֣ישׁ עֲצָתִ֑י אַף־דִּבַּ֨רְתִּי֙ אַף־אֲבִיאֶ֔נָּה יָצַ֖רְתִּי אַף־אֶֽעֱשֶֽׂנָּה׃ יב שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָֽרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃ יג קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשֽׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָֽתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃
֍֍֍
(יא) קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט – אני הוא שקראתי ל'עיט', שהוא עוף דורס, לבוא ממזרח, וזהו משל לכורש, שבא על פי רצון ה' מארץ פרס לטרוף את בבל, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי – וקראתיו לבוא ממקום רחוק מארץ ישראל, להיות האיש שימלא את עצתי בגאולת ישראל, ויתן להם רשות לבנות את בית המקדש, ובקריאה זו היו כלולים שתי ההנהגות היוצאות מעם ה', ההנהגה הטבעית וההנהגה הניסית, אַף דִּבַּרְתִּי את העתיד לבוא, אַף אֲבִיאֶנָּה בדרך טבעית. יָצַרְתִּי יצירה חדשה, השונה מדרך הטבע, אַף אֶעֱשֶׂנָּה, בדרך נס.
(יב) שִׁמְעוּ אֵלַי אנשי בבל, שאתם אַבִּירֵי לֵב – בעלי לב חזק ואכזרי, הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, וכיון שאתם רחוקים מן הצדקה, לא תועיל לכם צדקתי.
(יג) ומבאר למי כן תועיל קירבת הצדקה של ה', קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי – הצדקה של ה', בה יכפר על עוונותיהם של ישראל, היא קרובה לבוא, ולֹא תִרְחָק. ועל ידי זה, וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר, כי על ידי צדקה זו תבוא הישועה, אבל לא יהיו הצדקה והישועה לבבל, אלא וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי – שאני מתפאר במעשיהם הטובים.
