ט זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתֽוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃ י הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃

֍             ֍              ֍

(ט) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת – ה'זימה' היא מה שמשקיע האדם את עצמו במחשבות זנות, ובא כאן בלשון מושאל 'זימת איולת', והיינו מה שמשקיע האדם את עצמו במחשבות המטילות ספק בחוקי החכמה, שזו מהותו של האויל, להסתפק בכל דבר, הרי מחשבות אלו מביאות אותו לידי חטא, שעובר על חוקי החכמה. וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ – ואם הוא אדם לץ, יגרמו לו מחשבותיו לעשות מעשי תועבה בפרהסיא, כי יתלוצץ מכל דבר.

(י) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה – אם ביום שבאה צרה וגזירת מוות על אחרים נמנעת מלהציל את היוצאים להריגה, יהיה עונשך מידה כנגד מידה, כי בעת שתבוא עליך צרה דומה, צַר כֹּחֶכָה – יהיו ידיך רפויות וחלשות מלעשות דבר להצלת עצמך, כפי שלא עשית דבר להציל את האחרים.