ד מִדַּעְתִּ֕י כִּ֥י קָשֶׁ֖ה אָ֑תָּה וְגִ֤יד בַּרְזֶל֙ עָרְפֶּ֔ךָ וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה׃ ה וָֽאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן־תֹּאמַר֙ עָצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃ ו שָׁמַ֤עְתָּֽ חֲזֵה֙ כֻּלָּ֔הּ וְאַתֶּ֖ם הֲל֣וֹא תַגִּ֑ידוּ הִשְׁמַעְתִּ֤יךָ חֲדָשׁוֹת֙ מֵעַ֔תָּה וּנְצֻר֖וֹת וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃
֍֍֍
(ד) אחרי שמבאר את דרך עשיית הניסים בדורות הראשונים, שכיון שהכירו ישראל שיד ה' עושה את הניסים לא היה צורך בגילוי מוקדם על ידי נביא, הרי שעתה אין הדבר כן, מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה – יודע אני שאמונתך קשה, ואם יבוא הנס פתאום לא תשים לבך לראות את אצבע אלוקים, וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ – גם אם יאמרו לך שתראה את הנס בעיניך, הרי אתה כאילו יש גיד ברזל בערפך שאינו מניח לך להסב את ראשך לצד אחר, לראות את הנס ולהכיר בו, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה – וגם אם יהיה הנס לנגד עיניך, הנה יש לך מצח נחושה להכחיש את הנס.
(ה) וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז – לכן כביכול הוכרחתי לומר לך מתחילה את הנס העתיד להתרחש, בְּטֶרֶם תָּבוֹא, הִשְׁמַעְתִּיךָ את הדבר על ידי הנביא, כי אם היה הנס קורה פתאום, היה חשש פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי (-האליל) עָשָׂם, וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם – ציוו על הדבר שעשה ה', כי הם שלוחיו (ואמר את הדברים כנגד שתי כתות שהיו באותו זמן, אנשי הכת הראשונה היו סבורים שהאליל הוא בעל כוחות בעצמו, והיו מיחסים אליו את הניסים, וכנגדם אמר שיאמרו 'עצבי עשם'. והכת השניה האמינו בה', אך חשבו שהפסל הוא האמצעי בינם לבין ה', וכנגדם אמר שיאמרו 'פסלי ונסכי ציום', כלומר, הפסל הוא שליחו של ה' לעשות את הדבר בפועל).
(ו) אמנם גם בכך שהודעתיך מתחילה את הנס העתיד להיות לא הועיל הדבר, כי שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ – שמעת את כל חזיון הנביאים, האומרים את העתיד לבוא, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ את הדבר שחששתי ממנו, שתייחסו את הנס לאלילים ולפסלים. ולכן כדי שתאמין שהדברים באים מעם ה', הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה – מעכשיו אשמיע לך ניסים חדשים שלא היה דוגמתם מעולם, וּנְצֻרוֹת – דברים הנצורים ושמורים בליבי, שלא גיליתי אותם אפילו לנביא, וְלֹא יְדַעְתָּם קודם בואם.
