שיעור 296, ספר תהילים, פרק סז, א-ה

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מִזְמ֥וֹר שִֽׁיר׃

(ב) אֱֽלֹהִ֗ים יְחָנֵּ֥נוּ וִיבָֽרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

(ג) לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכָל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשֽׁוּעָתֶֽךָ׃

(ד) יוֹד֖וּךָ עַמִּ֥ים ׀ אֱלֹהִ֑ים י֝וֹד֗וּךָ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃

(ה) יִֽשְׂמְח֥וּ וִֽירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה׃

פרק סז

מזמור זה התייסד כאשר היו שלש שנות רעב בזמן דוד המלך, ושאלו באורים ותומים על מה נענשו בעונש זה, והשיב להם ה' שהיה זה מחמת שלא הספידו את שאול המלך כהלכה, ועל כך שבזמן שאול נהרגו הגבעונים מחמתו, וכדי לפייסם נתנו עתה בידם שבעה מבני שאול להמיתם, והתרצה ה' לארץ וירדו גשמים. ובאותו זמן ראו כל אומות העולם איך דן ה' את דינם של הגבעונים הגם שלא היו אלא גרים, ונוספו גרים רבים לעם ישראל:

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר.

(ב) אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ בירידת גשמים, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ להודיענו את טעם הרעב על ידי האורים ותומים, סֶלָה.

(ג) אחרי שהודיע ה' כי טעם העונש הוא מחמת הריגת הגבעונים, גרם הדבר לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ – שכל יושבי הארץ ידעו והכירו את דרכיך, שאתה עושה משפט אפילו לגרים, ובְּכָל גּוֹיִם הכירו את יְשׁוּעָתֶךָ לחוסים בך.

(ד) יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים, ולא רק מקצת העמים יודו לך, אלא יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.

(ה) יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ כל הלְאֻמִּים, שהם קיבוץ אנשים שיש להם דת מיוחדת, ושמחתם תהיה בגלוי, כִּי יראו שאתה תִשְׁפֹּט אפילו את העַמִּים במִישֹׁר – ביושר ובמשפט נכון, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם – ושמחת הלאומים תהיה בכך שיראו שהגם שהם יושבים בארץ הגשמית והשפלה, אתה מנחה אותם בדרך הישרה, על ידי השגחתך על כל יושבי הארץ, סֶלָה (-סיום הענין).