יב שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹֽרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַֽחֲרֽוֹן׃ יג אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַֽעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃ יד הִקָּֽבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשְׁמָ֔עוּ מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת־אֵ֑לֶּה ה֣' אֲהֵב֔וֹ יַֽעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃ טו אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִֽאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃ טז קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃
֍֍֍
(יב) שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, בהיותך מצד עצמך במעלה פחותה, שמחמת כן אתה נקרא 'יעקב' (שזהו הכינוי לפחותי המעלה שבעם ישראל), וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי – שמצד שאתה קרוי בשמי אתה ראוי להקרא בשם החשוב של 'ישראל', שזהו הכינוי לבעלי המעלה הגדולה שבישראל, אֲנִי הוּא העושה עבורך את הניסים שייעשו בגאולת בבל, אֲנִי רִאשׁוֹן שעשיתי את הניסים ביציאת מצרים, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן, בעשיית ניסים אלו.
(יג) ומוסיף ומבאר שאין הניסים הללו באים מכח חוקי הטבע, מצד הוראת כוכבי השמים, כי הנה אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, כלומר, כביכול ביד שמאל יסד ה' את הארץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם באותו רגע ממש, ואם כן עתה קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, לשמים ולארץ, שיַעַמְדוּ יַחְדָּו לשמוע את הדברים.
(יד) וחוזר ופונה לישראל ואומר להם, הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ את השאלה ששואל את השמים ואת הארץ, מִי בָהֶם (-בשמים ובארץ) אשר הִגִּיד אֶת הדברים האֵלֶּה, שאותו אדם שה' אֲהֵבוֹ, והוא כורש, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל, להחריבה, וּזְרֹעוֹ – כוחו של כורש לעשות זאת יהיו הכַּשְׂדִּים עצמם, כי שרי בלשאצר מרדו בו והודיעו לכורש שיבוא לכבוש את בבל, ואם כן יאמרו השמים והארץ מי מהם שהודיע את הדברים הללו וגרם להתהוותם, ותשובתם תהיה כי לא יצא הדבר מכוחות הטבע, ולא מהוראת כוכבי השמים.
(טו) אלא אֲנִי, אֲנִי הוא שדִּבַּרְתִּי מראש שיהיה כן, אַף קְרָאתִיו – קראתי לכורש שילך למלחמה, הֲבִאֹתִיו לבבל, וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ להחריבה. ודבר זה לא היה בדרך הטבע, ולא בהוראת גרמי השמים, אלא רק מצד גזירת ה'.
(טז) ולא רק השמים והארץ הרחוקים מכם דברו זאת, אלא קִרְבוּ אֵלַי ושִׁמְעוּ זֹאת, כי אני אומר נבואה זו בשם ה', ולא רק עתה אני אומר את הדבר, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי – מתחילה, קודם שהצטויתי לפרסם את דבר הנבואה, לא אמרתי את הדברים בסתר, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי – וגם בעת שהתחיל הדבר להתהוות, וגם שם, בבבל, לא הסתרתי את הדברים ולא פחדתי לגלותם, וְעַתָּה, אֲדֹנָי אֱלהִים שְׁלָחַנִי לומר נבואה זו, וְרוּחוֹ – ושלח עימי גם את רוחו, רוח הנבואה, שאפרסם את הדברים.
