א שִׁמְע֤וּ אִיִּים֙ אֵלַ֔י וְהַקְשִׁ֥יבוּ לְאֻמִּ֖ים מֵֽרָח֑וֹק ה֙' מִבֶּ֣טֶן קְרָאָ֔נִי מִמְּעֵ֥י אִמִּ֖י הִזְכִּ֥יר שְׁמִֽי׃ ב וַיָּ֤שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֨נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי׃ ג וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר׃
֍֍֍
פרק מט (א) לאחר שסיים הנביא את ענין גאולת בבל, פותח בעניני הגאולה השלימה העתידה, שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, כי נבואה זו נוגעת לכל קצוות הארץ, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק – הרחוקים בזמן, והם העמים שיהיו באחרית הימים, ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, והזמינני להתנבא על הגאולה, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי, שאהיה מוכן לשליחות זו של הנבואה.
(ב) וַיָּשֶׂם את פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, החותכת מקרוב, כך היה מייסר ומוכיח את ישראל בפיו, וכיון שנגד מחזיק החרב, העומד מקרוב, ניתן להילחם, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי ה', כדי להצילני, וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר – מלוטש, הנורה למרחקים, כך היה מתנבא על עמים רחוקים, ועל זמנים העתידים לבוא, בְּאַשְׁפָּתוֹ (-בכלי שמניחים בו את החיצים) הִסְתִּירָנִי, באופן שלא הרגישו בו שהוא מתכונן לירות.
(ג) וַיֹּאמֶר לִי ה', עַבְדִּי אָתָּה, המוכן לעבודת ה' בדבר זה, ופונה הנביא עתה אל העם ואומר, אתה, עם יִשְׂרָאֵל, דע אֲשֶׁר רק בְּךָ אֶתְפָּאָר, כלומר, רק על ידי שאצליח להחזירכם בתשובה, אוכל להתפאר בכך שה' קרא לי 'עבד', כי הצלחתי למלאות עבודתי ולהחזירכם בתשובה, שזו תכלית שליחת הנביא.
