ד וַֽאֲנִ֤י אָמַ֨רְתִּי֙ לְרִ֣יק יָגַ֔עְתִּי לְתֹ֥הוּ וְהֶ֖בֶל כֹּחִ֣י כִלֵּ֑יתִי אָכֵן֙ מִשְׁפָּטִ֣י אֶת־ה֔' וּפְעֻלָּתִ֖י אֶת־אֱלֹהָֽי׃ ה וְעַתָּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' יֽוֹצְרִ֤י מִבֶּ֨טֶן֙ לְעֶ֣בֶד ל֔וֹ לְשׁוֹבֵ֤ב יַֽעֲקֹב֙ אֵלָ֔יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל ל֣וֹ יֵֽאָסֵ֑ף וְאֶכָּבֵד֙ בְּעֵינֵ֣י ה֔' וֵֽאלֹהַ֖י הָיָ֥ה עֻזִּֽי׃ ו וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְצוּרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֨יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִֽהְי֥וֹת יְשֽׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃
֍֍֍
(ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי, כיון שכל עבדותי לה' היתה בכך שאחזיר את ישראל בתשובה, ולא הצלחתי בכך, אם כן לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, כי חשב שלא יקבל שכר מאת ה', מחמת שלא הצליח בעבודתו, אָכֵן בשני הדברים לא היה כן, אלא מִשְׁפָּטִי אֶת ה' – משפט הנהגתי הוא מעם ה', והוא סיבב בדרכיו שתהיה תועלת גדולה מנבואות אלו, וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי – ושכר פעולתי הוא מאת ה', והוא סיבב שיהיה לי שכר גדול על עבודתי, וכמו שיבואר.
(ה) וְעַתָּה, כך אָמַר לי ה', יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ – הגם שעיקר יצירתי מתחילה היתה כדי שאעבוד אותו בדרך מסוימת זו, שהיא לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו – להשיב אליו את 'יעקב', שהם המון העם, החוטאים, שצריך להשיבם בתשובה, וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף – ולאסוף את 'ישראל', שהם הצדיקים והתלמידי חכמים העובדים את ה', לאוספם יחד לאגודה אחת, שיעבדו את ה' יחד, ובעבודה זו לא הצליח הנביא, כי לא שבו ישראל בתשובה מחמת תוכחתו, ולא שמעו לדבריו, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה' – מכל מקום נכבדתי בעיני ה' כי ראה את כל ההשתדלות והיגיעה שלי בענין זה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי, על ידי מעשי הטובים.
(ו) וַיֹּאמֶר לי ה', נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד – קלה ופשוטה היא העבודה שאליה התייחדת מתחילה, שהיא היתה לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב מנפילתם הגשמית, שהיו פזורים ושפלים לאחר הגלות הראשונה שהגלה סנחריב את עשרת השבטים, ואם היו שומעים לתוכחתו של ישעיהו היו חוזרים לארצם ולנחלתם, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב בתשובה, לרומם את דרגתם הרוחנית ולהצליח באושר הנפשי והרוחני, שעל כך התייחד עליהם שם 'ישראל', ובעבודות אלו לא הצליח, אך עבודות אלו הן קטנות וקלות לעומת העבודה הגדולה שאתן לך עתה, כי עד עתה היתה עבודתך פרטית, להחזיר בתשובה את אנשי אותו הדור, וּנְתַתִּיךָ עתה לְאוֹר גּוֹיִם, כי נבואותיך יהיו על כל הגאולות העתידות לבוא, ולאור דברי נבואתך יילכו גויים רבים בכל הדורות, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי מתפשטת ונשמעת עַד קְצֵה הָאָרֶץ. (תקופת נבואתו של ישעיהו התחלקה לשני זמנים, כי מזמן שגלו עשרת השבטים היה הזמן מוכן לגאולה השלימה, ואם היו ישראל זוכים לכך, היה נעשה חזקיה מלך יהודה משיח, וסנחריב 'גוג ומגוג', והיתה באה הגאולה, וכיון שידע זאת ישעיהו ברוח קדשו, התאמץ מאד להחזיר את ישראל בתשובה, ובכך קיוה שתהיה הגאולה הכללית והשלימה באותו זמן. אך כשראה שמת חזקיהו המלך, והבין שעברה אותה שעת הכושר של הגאולה, חשב שכילה לריק את כוחו, ועל כך אמר לו ה' שמעתה יתנבא על הגאולה העתידה לבוא באחרית הימים, שאז תהיה הגאולה שלימה, ויתפשט אור האמת של הכרת ה' בכל הגויים, בכל הארץ).
