ד הַקְשִׁ֤יבוּ אֵלַי֙ עַמִּ֔י וּלְאוּמִּ֖י אֵלַ֣י הַֽאֲזִ֑ינוּ כִּ֤י תוֹרָה֙ מֵֽאִתִּ֣י תֵצֵ֔א וּמִ֨שְׁפָּטִ֔י לְא֥וֹר עַמִּ֖ים אַרְגִּֽיעַ׃ ה קָר֤וֹב צִדְקִי֙ יָצָ֣א יִשְׁעִ֔י וּזְרֹעַ֖י עַמִּ֣ים יִשְׁפֹּ֑טוּ אֵלַי֙ אִיִּ֣ים יְקַוּ֔וּ וְאֶל־זְרֹעִ֖י יְיַֽחֵלֽוּן׃ ו שְׂאוּ֩ לַשָּׁמַ֨יִם עֵֽינֵיכֶ֜ם וְֽהַבִּ֧יטוּ אֶל־הָאָ֣רֶץ מִתַּ֗חַת כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּֽעָשָׁ֤ן נִמְלָ֨חוּ֙ וְהָאָ֨רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה וְיֹֽשְׁבֶ֖יהָ כְּמוֹ־כֵ֣ן יְמוּת֑וּן וִישֽׁוּעָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וְצִדְקָתִ֖י לֹ֥א תֵחָֽת׃ ז שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּֽוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּֽפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ׃ ח כִּ֤י כַבֶּ֨גֶד֙ יֹֽאכְלֵ֣ם עָ֔שׁ וְכַצֶּ֖מֶר יֹֽאכְלֵ֣ם סָ֑ס וְצִדְקָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וִישֽׁוּעָתִ֖י לְד֥וֹר דּוֹרִֽים׃
֍֍֍
(ד) הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, לדברי הנימוס וההנהגה בענינים שבין אדם לחבירו, ואל תזלזלו בדברי הנביא, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, כִּי תוֹרָה לכל העולם מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ – כי אני אניח משפט והנהגה שלאורם ילכו עמים רבים.
(ה) אף שבעולם הזה מתרעמים האנשים על הנהגת ה', כאשר הם רואים את יסורי הצדיקים ושלוות הרשעים, הרי קָרוֹב צִדְקִי – קרוב הוא הזמן שתתגלה הנהגתו הצודקת של ה', בעת אשר יָצָא יִשְׁעִי – יצא מהכח את הפועל ותתגלה תשועת ה' אשר יעשה לצדיקים, וּזְרֹעַי, שזו מידת הדין, עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ, להעניש את הרשעים. אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, בדרך תקוה בלבד, כי מעולם לא הבטיח ה' שיושיעם, וְאֶל זְרֹעִי – אבל אל כוחי הגדול בהענשת הרשעים, יְיַחֵלוּן, כי על זה הבטיח ה' ביד עבדיו הנביאים שיבא יום ה' הגדול והנורא, בו ייענשו הרשעים.
(ו) וגם אם יגיע יום, אשר בו שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם, וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת, ותראו כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן בהכרח, לאחר שייחרבו השמים והארץ, אל תאמרו שאבדה תקוותכם ונכזבה תוחלתכם, אלא וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, והטעם שהישועה בודאי תגיע, כיון שהיא באה מצד הצדקה והחסד של ה', וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת – הצדקה והחסד שלי אינם פוחדים מהכליון הגדול הזה שיהיה בעולם, כיון שהצדקה של ה' אינה ביחס למקבלים, אלא היא באה בחסד חינם, ולכן ודאי שישועת ה' תבוא, בכל מקרה.
(ז) שִׁמְעוּ אֵלַי, אתם, יֹדְעֵי צֶדֶק במעשים שבין אדם לחבירו, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם – העם שיודעים את תורת ה', שהם האמונות והדעות האמיתיות, ומכירים בחובתם לעבודת ה', אַל תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ – אל תתייראו מכך שאנשים קטנים מחרפים אתכם על תקוותכם לישועת ה, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ – ואל תפחדו מכך שהם מגדפים את התורה הקדושה.
(ח) כִּי המחרף אתכם יהיה כַבֶּגֶד, אשר יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס – המגדף את תורתכם יהיה כצמר שנאכל על ידי תולעים בטרם יהיה ל'בגד', כך יוקדם עונשם ויגדל ביתר שאת, וְצִדְקָתִי לעומת זאת, לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי תבוא באחד הדורות, ויתקיים לְדוֹר דּוֹרִים.
